מדוע חתך פטרוס את אוזנו של מלכוס, אחד האנשים שמנסים לעצור את ישוע?

מדוע חתך פטרוס את אוזנו של מלכוס, אחד האנשים שמנסים לעצור את ישוע?

פטרוס, אחד מתלמידיו של ישוע, חתך את אוזנו של מלכוס, אחד האנשים שמנסים לעצור את ישוע, באקט של הגנה עצמית. אירוע זה התרחש במהלך מעצרו של ישו בגן גת שמנים כאשר פטרוס שלף חרב ותקף את הקבוצה שניסתה לקחת את ישו משם. למרות שמקורות מסוימים מציעים שישוע ציווה על פטרוס להניח את חרבו, אחרים טוענים שהוא פשוט נזף בו על פעולתו הפזיזה.

המקרא אינו מספק תשובה מוחלטת מדוע פטרוס נקט באלימות. סביר להניח שפטרוס פעל מתוך פחד וייאוש, בידיעה שישוע נמצא בסכנה וחש נאלץ להגן עליו. סביר להניח שהוא גם הושפע מאמונותיו העמוקות שאלוהים יציל בסופו של דבר את ישוע מאלה שביקשו להזיק לו.



החלטתו של פטרוס להשתמש באלימות הייתה טעות וישוע תיקן במהירות. ישוע ריפא את מלכוס מפצעו והזכיר לפטרוס שאסור לו להגיב באלימות למי שביקשו להזיק לו. ישוע סיים את מעצרו בכך שהרשה לקחת את עצמו בשלווה. אירוע זה משמש דוגמה לתורתו של ישוע בדבר דחיית אלימות ותגובה לתוקפנות בשלום ובחמלה.



גזירת אוזנו של פטרוס הפכה לסמל לאומץ ולתשוקה של חסידי ישוע, כמו גם תזכורת לכך שאלימות היא לא התשובה. הלקח מסיפורו של פיטר הוא שלא משנה עד כמה המצב נואש, אין להשתמש באלימות כדי לפתור סכסוכים.







ה בשורות סינופטיות פירטו את אחד האירועים הדרמטיים ביותר במהלך מעצרו של ישוע בגט שמנים: תלמיד חותך את אוזן ימין משרתו של הכהן הגדול (מתי כ'ו:51; מרקוס י'ד:47; לוקס כ'ב:50). החשבון של ג'ון ממלא את הפרטים: פיטר הוא אשר הכה וקצץ את אוזנו של העבד, אשר שמו מלכוס (יוחנן יח, י).



זה היה לילה מאוחר אחרי יום שלם, ופיטר היה מותש לחלוטין. בתוך ה גן גת שמנים , פטרוס נמנם מספר פעמים בזמן שהיה אמור להתפלל, ובכל פעם ישוע הקים אותו. ואז הופיע המון בראשות יהודה - תלמיד חבר וחבר - בגט שמנים כדי לעצור את ישוע. פיטר, המום ומפוחד, פעל מתוך דחף להגן על אדונו. הוא הניף את חרבו וחתך את אוזנו של מלכוס בתוך הכאוס. ישוע נזף בפטרוס: ”השיב את חרבך במקומה, . . . כי כל השולף את החרב ימות בחרב' (מתי כ'ו:52). אז ישוע הניח לעצמו להילקח.



זה מוזר שפיטר היה כורת למישהו את האוזן במצב הזה. לא סביר שהוא כיוון לאוזנו של מלכוס ולא לשום דבר אחר; הוא רצה לגרום לפציעה חמורה יותר. ישנן שתי דרכים שבהן ניתן היה לפגוע באוזן של מלכוס: 1) פיטר הניף את חרבו כלפי מטה במאונך, מכוון לבקע את הגולגולת של מלכוס, או 2) פיטר הניף את חרבו אופקית, מכוון לראש או לצוואר. בכל מקרה, מלכוס הזיז את ראשו מדרך החרב המתנדנדת, שרעה את הצד הימני של ראשו והסיר את אוזנו. התחמקות מהחרב כנראה הצילה את חייו של מלכוס.



מדוע עסק פיטר במשחקי חרבות מלכתחילה? נראה שהשליח הפזיז והעייף האמין שישוע זקוק לעזרה כדי למנוע את מעצרו, אך ישוע תיקן אותו. ישוע עמדה לרשותו כל מיני עזרה: 'האם אתה חושב שאני לא יכול לקרוא לאבי, והוא מיד יעמיד לרשותי יותר משנים עשר לגיונות מלאכים? אבל איך אם כן יתגשמו כתבי הקודש האומרים שזה חייב לקרות בצורה כזו?' (מתי כ'ו:53–54). המעצר הזה לא היה תאונה. ישוע ידע שזה יגיע. אם המשיח באמת היה רוצה למנוע את צליבתו, הוא לא היה צריך את החרב הקטנה של פטרוס; כל מלאכי השמים היו מגיעים ברגע אם זומנו. אבל יש למלא את כתבי הקודש (מרקוס י'ד:49), וישוע היה צריך ללכת אל הצלב ו' לשתות את הכוס האב נתן לי' (יוחנן י'ח:11). לאחר שהפסיק את האלימות, ישוע חיבר מחדש וריפא את אוזנו של מלכוס (לוקס כ'ב:51). למרבה הפלא, גם לאחר שראה את נס הרחמים ההוא, ההמון המשיך לעצור את ה'.

ישוע נכנע לתוכניתו של אביו ונתן לעצמו להיתפס ולצלוב כדי להגשים את כתבי הקודש ולשלם על חטאי העולם. פטרוס, שבאותה תקופה חשבו על 'דאגות אנושיות בלבד' (מתי ט'ז:23), ניסה למנוע את המעצר באלימות. נקודת המבט, הפחד והתשישות הקשורים לאדמה של פטרוס העיבו על שיקול דעתו בשאר הלילה (ראה מתי 26:69–75; מרקוס 14:66–72; לוקס 22:54–62; יוחנן י”ח:15–18, 25– 27). זה היה לילה רע עבור פטרוס, זה היה לילה רע עבור מלכוס, וזה היה לילה גרוע יותר עבור ישוע.



Top