מדוע שאל ישוע את התלמידים, מי אתם אומרים שאני?

תשובה

ישוע שאל הרבה שאלות. שאילתה היה אחד מכלי ההוראה האהובים עליו. אחת השאלות שישוע הציב לתלמידים הייתה מי אתם אומרים שאני? (לוקס ט':20). שאלה זו גררה תגובה מאלפת לכולנו.

ההקשר של השאלה של ישוע מי אתה אומר שאני? חשוב: פעם אחת, כאשר ישוע התפלל ביחידות ותלמידיו היו איתו, הוא שאל אותם, 'מי אומרים ההמונים שאני?'

הם השיבו, 'יש אומרים יוחנן המטביל; אחרים אומרים אליהו; ועוד אחרים, שאחד הנביאים של פעם חזר לחיים'.

'אבל מה איתך?' הוא שאל. 'מי אתה אומר שאני?'

פטרוס ענה, 'משיח אלוהים' (לוקס ט':18–20). חשבונות מקבילים נמצאים במתי 16 ובמרקוס 8.

מתיו מספר שפטרוס עשה יותר מאשר רק זיהה את ישו כמשיח; הוא גם הכריז על טבעו האלוהי של ישוע: אתה המשיח, בנו של אלוהים חיים (מתי טז:16).

השאלה של ישוע מי אתה אומר שאני? לא היה סימן לבורות; הוא ידע את כל הדברים, כולל מה שעלה בראשם של התלמידים. השאלה גם לא הונעה על ידי סוג של התנשאות עצמית או יוהרה; ישוע לא התעצבן, ולא היה לו שום רצון לדוג מחמאות. אדרבא, שאלתו נועדה לעורר את התלמידים לשקול את רמת אמונתם. התוצאות המיידיות של שאלתו מבהירות מדוע הוא שאל אותם מה הוא עשה.

ישוע החל את השיחה בשאלת שאלה קשורה: מי אומרים ההמונים שאני? (לוקס ט':18). בתגובה, התלמידים סיפרו על הדברים השונים ששמעו: הדעות כללו כמה דמויות שחזרו לחיים, והצביעו על העובדה שההמונים ראו בישו מישהו מיוחד. אבל הניחושים של ההמונים היו שגויים. אז ישוע מפנה את השאלה לתלמידים עצמם: מי אתם אומרים שאני? במילים אחרות, אתה עוקב אחרי הקהל? האם אתה דבק בחוכמה המקובלת עלי? או שיש לך תשובה אחרת, יותר מובנת? מה אתה באמת חושב?

פיטר אז מדבר. בתשובה לשאלה, פטרוס מאשר את אמונתו שישוע היה המשיח המיוחל, ויותר מזה, בן האלוהים. בשלב זה, התלמידים ראו ניסים רבים, כולל גידול בנה של אלמנה בנאין, הרגעת סערה, גירוש שדים רבים מאדם בג'רסנס, והאכלת 5,000. התלמידים ידעו שישוע הוא יותר מנביא; הוא היה ייחודי לחלוטין; הוא היה, למעשה, אלוהים בבשר.

בתגובה להצהרת פטרוס, ישוע מבטא את ברכת אמונתו: אשרי אתה, שמעון בן יונה, כי זה לא התגלה לך בבשר ודם, אלא על ידי אבי שבשמים (מתי טז:17). אלוהים, בחסדו, פקח את עיני התלמידים לראות את ישוע כמו מי שהוא באמת.

אז ישוע שואל את השאלה מי אתה אומר שאני? והוא מקבל את התגובה הנכונה (בהשראת אלוהית) מפיטר. זה מסמן נקודת מפנה בשירות ההוראה של ישוע עם תלמידיו. החל מכאן, ה' נותן לתלמידיו מידע נוסף, עד כמה שזה היה מזעזע עבורם לשמוע: מאותו זמן התחיל ישוע להסביר לתלמידיו שעליו ללכת לירושלים ולסבול דברים רבים מידי הזקנים, כוהנים ראשי ומורי תורה, וכי יש להרוג אותו ולקום ביום השלישי לחיים (מתי טז:21).

ישוע נמנע מלספר לתלמידיו על מותו ותחייתו עד שהגיעו לאבן דרך חשובה: כלומר, שאמונתם גדלה עד כדי כך שהם יכלו להביע את אמונתם שישוע הוא בן האלוהים. האופן שבו יטפלו התלמידים במידע הנוסף על מותו של ישוע יהיה תלוי במי שהם האמינו שישוע הוא. בידיעה שהוא הבן של אלוהים, הם צריכים להיות מסוגלים לסמוך עליו - אפילו עד כדי קבלת מותו (ותחיית המתים) מבלי להתנער.

לרוע המזל, התלמידים התקשו לעבד את מה שישוע אמר להם כעת, כפי שהוכח בתגובתו של פטרוס (מתי ט”ז:22–23). אפילו בהיותם אמונה בישוע כבנו האלוהי של אלוהים, נקלעו התלמידים לבלבול בתחזית מותו ותחייתו של ישוע (ראה מרקוס ט':32).

השאלה של ישוע מי אתה אומר שאני? הוא דוגמה טובה לאחת משיטות ההוראה שלו. שאילת שאלה דורשת מעורבות, מקדמת חשיבה וגוררת תגובה שקולה. השאלה של ישוע והוראתו שלאחר מכן ממחישות גם את האופי המתקדם של התגלותו של אלוהים ואת הצורך שלנו לצמוח באמונה. לאורך ההיסטוריה, אלוהים חשף את המסר שלו בהדרגה, החל בבראשית ונמשך עד סוף הקאנון. הוא לא חשף יותר ממה שהאנושות הייתה צריכה או מסוגלת לקבל בכל זמן נתון. כמו כן, העיכוב של ישוע בהצגת נושא מותו ותחייתו מעיד על כך שאמונתם של התלמידים הייתה צריכה להתבגר עד כדי כך שהם יכלו לשמוע ולהבין. כולנו נקראים לגדול באמונתנו. תמיד יש עוד מה לדעת על המשיח. לכן הבה נתקדם אל מעבר לתורות היסודיות על המשיח ונתקדם לבגרות (עברים ו:1).