מי הייתה חנה בתנ'ך?

מי הייתה חנה בתנ'ך? תשובה



חנה הייתה אחת משתי נשותיו של אדם בשם אלקנה שגר בהר אפרים ליד שילה. לאשתו השנייה של אלקנה, פנינה, היו ילדים, אך לחנה לא היה ילד. בגלל זה, חנה התאבלה מאוד. היא חשקה נואשות בילד אבל לא הצליחה להרות. כדי להחמיר את המצב, פנינה התגרה בחנה בנוגע לעקרותה. למרות שאלקנה אהב את חנה והיה אדיב אליה מאוד (שמואל א', ה', ח'), חוסר החסד של פנינה נוסף על צערה הטבעי היה גדול מכדי שחנה תוכל לשאת. חנה זעקה לאלוהים על מצבה. היא הבטיחה ליהוה שאם יתן לה בן, היא תקדיש אותו לאלוהים כנאצי (אדם שהופרד לשרת את אלוהים; ראה במדבר ו:1-8).



בעוד חנה מתפללת ברצינות ובשתיקה, אלי (הכוהן במשכן) ראה אותה וטועה במצוקתה בשכרות. הוא העיר הערה לא מומלצת כדי לעודד אותה לוותר על השתייה, והיא תיקנה את טעותו. התפללתי כאן מרוב ייסורי ויגון, אמרה לו (שמואל א', טז). אז מסבירה חנה את מצוקתה, ואלי אומר, לך לשלום, ואלוהי ישראל יתן את בקשתך אשר עשית לו. לאחר מכן, חנה הרגישה טוב יותר; היא קיבלה את הבטחתו של אלוהים.





ה' ענה לתפילתה של חנה. היא ילדה בן וקראה לו שמואל, שפירוש שמו שאל מאלוהים. כשהילד היה מבוגר מספיק, היא קיימה את הבטחתה לה', לקחה אותו לאלי ונתנה אותו לה' לעבוד במשכן. שם, אלי סגד לאלוהים יחד עם חנה. ואז חנה דיברה תפילה יפה, מתועדת בשמואל א' ב':1-10.



בתפילתה של חנה, אלוהים מוצג כמי שעוזר לחלשים. חנה ופנינה מייצגות את החלשים והחזקים בעולם הזה. החזקים מרבים לועגים לחלשים, אבל אלוהים שומע ומציל את חני העולם. תפילתה של חנה מתייחסת ליהירותם של הגאים, תוך ניגוד בין דבריהם המתנשאים לבין ידיעתו של אלוהים, שהיא עצומה והרבה מעבר להבנתם. קשתותיהם של גבורים נשברו, היא אומרת, אך החלשים כורכים בכוח (פסוק ד). היא מתחילה את תפילתה בלבי מתמוגג בה'; עוזני מרומם בה'. חנה זיהתה שהכוח שלה בא מאלוהים ולא מעצמה. היא לא הייתה גאה בכוחה אלא שמחה על יכולתו של אלוהים לחזק חלש.



הסיפור של חנה נותן לנו תובנה על לבו של אלוהים. אלוהים אינו מתעב את הרצון האנושי. הכמיהה של חנה לילד הונחה בליבה על ידי אלוהים עצמו. בעלה מנסה לנחם אותה, ואומר בכעס אוהב, האין אני לך יותר מעשרה בנים? הוא לא מבין למה היא לא יכולה להסתפק במה שיש לה - כלומר, הוא! אבל רצונה של חנה לבן לא יכבה. פנינה לעג לה ועלי ננזף עליה, אך אלוהים שמעה אותה. אלוהים לא ייסר אותה על חוסר שביעות רצון. אנו יודעים ששביעות רצון אלוהית היא רווח גדול (1 טימותיאוס ו':6). אבל זה לא אומר שהרצונות האנושיים שלנו - אפילו אלה שמציפים אותנו בצער כשהם לא נענים - חוטאים בעיני אלוהים. הוא מבין את הרגשות שלנו. הוא יודע שתקווה שנדחית מחליאה את הלב (משלי יג:12). והוא מזמין אותנו להביא אליו את בקשותינו (פיליפים ד:6).



הסיפור של חנה מלמד אותנו גם שאלוהים יכול להשתמש בחולשה אנושית כדי להשיג דברים גדולים. שמואל, בנה של חנה, גדל להיות איש אלוהים גדול - השופט האחרון והנביא שמשח את שני מלכי ישראל הראשונים. אבל למה הסיפור של חנה היה נחוץ? למה לא פשוט להתחיל עם שמואל במשכן או בתחילת שיפוטו? למה לא פשוט לתת לו להיוולד לזוג יראי שמים ולשלוח מלאך שיגיד להם להקדיש את בנם לאלוהים? בקיצור, למה לערב את צערה של חנה? כי אלוהים מתפאר בסיפורה של חנה. חולשתה, האמון שלה באלוהים כשהיא פנתה אליו, הלהט של רצונה, ונאמנותה בהבאת שמואל אל אלוהים כפי שהובטח, כל אלה הם עדות לכך שאלוהים פועל בחייה של חנה. דמעותיה נועדו להיות חלק מהסיפור המפואר של מה שאלוהים עושה בהיסטוריה של ישראל.

כל אדם חווה רצונות שלא יכוו ונסיבות הגורמות לאבל. הרבה פעמים, אנחנו פשוט לא מבינים את הדברים האלה. אבל בחייה של חנה אנו רואים שאלוהים מכיר את הסיפור שלנו מתחילתו ועד סופו, שלכל דבר יש מטרה, ושהאמון בו לעולם אינו שגוי.



Top