למי מותר לטבול / לערוך טבילה?

רק מי שהוסמך על ידי כנסייה עם הסמכות המתאימה יכול להטביל. זה אומר שהאדם שמבצע את הטבילה חייב לעבור את ההכשרה הדרושה והיה מורשה על ידי הכנסייה שלו לבצע את הסקרמנט הזה.

תשובה





התנ'ך אינו מתייחס ספציפית לשאלה זו. כשמסתכלים דרך הטבילות המתועדות בבשורות ובספר מעשי השליחים, נראה שכל מה שהיה צריך זה להיות תלמידו של ישוע או יוחנן המטביל (בארבע הבשורות) או להיות נוצרי אלוהים (ב ספר מעשי השליחים), נוצרי ירא שמים שחלק את הבשורה הטובה על הישועה באמצעות אמונה בישוע המשיח ובדמו השפוך שלו על הצלב. זה היה כתוצאה מהאמונה בבשורה הזו שאנשים היו אז מוכנים או רצו להיטבל.



הנה כמה דוגמאות לנוצרים אלוהיים בספר מעשי השליחים: פטרוס והשליחים הטבילו מספר רב במעשי השליחים 2 כשהם הגיבו למסר על המשיח. מאוחר יותר, פיליפ, שנבחר תחילה כאחד לחלק אוכל לאלמנות בכנסייה בירושלים, הטיף את הבשורה בשומרון והטביל שם מאמינים (מעשי השליחים ו,8). מאוחר יותר, פאולוס הטביל כמה מאלה שבטחו במשיח במהלך עבודתו המיסיונרית, אך ככל הנראה גם נתן לאחרים להטביל במקומו (מעשי השליחים ט”ז:33; א’ לקורינתים א’:10-17).



הקטע המרכזי שעונה על שאלה זו בעקיפין נמצא בקטע הוועדה הגדולה (מתי כ'ח:18-20). קטע זה מתעד את ציוויו של ישוע לעשות תלמידים של כל העמים וכולל הטבלה כחלק מתהליך הפיכת אותם תלמידים. אם הוועדה הזו ניתנת לכל הנוצרים (כפי שנהוג לחשוב), אז יוצא שהסמכות לטבול נתונה גם לכל הנוצרים.





האיגרות לעולם אינן דנות במי להטביל. מה שנדון הוא המשמעות מאחורי הטבילה. הן בספר מעשי השליחים והן באיגרות, נראה כי ההבנה הנכונה של האופן שבו אדם ניצל (מעשי השליחים יט:1-5) והסמליות הכרוכה בטבילה (רומים ו') חשובות יותר מאשר מי שעושה את הטבילה.



בהתבסס על מתי 28:18-20, כמו גם על השתיקה של שאר חלקי הכתובים הנוגעים לנושא זה, נראה שלכל מאמין אמיתי יש סמכות מאלוהים להטביל, כמו שיש לו את הסמכות מאלוהים לבשר ולבשר. ללמד את כל אשר ציווה המשיח.