מה היו 400 שנות השתיקה?

תשובה

400 שנות השתיקה מתייחסות לזמן שבין הברית הישנה לברית החדשה, שבמהלכו, ככל הידוע לנו, אלוהים לא דיבר - לא נכתב כתבי קודש. 400 שנות השתיקה התחילו באזהרה שסגרה את הברית הישנה: הנה אני הולך לשלוח אליכם את אליהו הנביא לפני בוא היום הגדול והנורא של ה'. הוא ישיב את לב האבות לילדיהם ואת לב הילדים לאבותיהם, למען לא אבוא ואכה את הארץ בקללה' (מלאכי ד, ​​ה-ו) ונגמר בביאת יוחנן. המטביל, מבשר המשיח.

בזמן האזהרה של מלאכי, בערך בשנת 430 לפנה'ס, חזרו היהודים לישראל משבי בבל (כסוחרים, לא רועים). האימפריה המדו-פרסית עדיין שלטה בישראל, והמקדש נבנה מחדש. הן התורה והן הכהונה של שושלת אהרן הושבו, והיהודים ויתרו על עבודת האלילים. אף על פי כן, האזהרה של מלאכי לא הייתה ללא סיבה. העם היהודי התעלל בנשותיו, התחתן עם עובדי אלילים ולא מעשר, והכוהנים הזניחו את בית המקדש ולא לימדו את העם את דרכי ה'. בקיצור, היהודים לא כיבדו את אלוהים.

בשנת 333 לפנה'ס נפלה ישראל לידי היוונים, ובשנת 323 לפנה'ס. זה נפל בידי המצרים. היהודים בדרך כלל זכו ליחס טוב לאורך כל אותם שלטונות, והם אימצו את השפה היוונית ורבים מהמנהגים והנימוסים היווניים, ובמצרים תורגמה הברית הישנה ליוונית. התרגום הזה, השבעים, נכנס לשימוש נרחב (ומצוטט לעתים קרובות בברית החדשה).

ההלכה היהודית והכהונה נותרו על כנו פחות או יותר עד שאנטיוכוס הגדול מסוריה כבש את ישראל בשנת 204 לפנה'ס. הוא ויורשו, אנטיוכוס אפיפנס, רדפו את היהודים ומכרו את הכהונה, ובשנת 171 לפנה'ס. אפיפנס חילל את קודש הקודשים. חילול קודש זה הביא למרד על ידי יהודה המכבי משושלת הכוהנים של אהרון, ובשנת 165 לפנה'ס. היהודים כבשו מחדש את ירושלים וטיהרו את בית המקדש. עם זאת, הלחימה נמשכה בין היהודים לסורים עד שהרומאים השתלטו על ישראל בשנת 63 לפנה'ס, אז נכנס פומפיוס אל קודש הקודשים, שוב מזעזע וממרר את היהודים. בשנת 47 לפנה'ס, קיסר מיקם את אנטיפטרוס, צאצא של עשיו, כפרוקורטור של יהודה, ואנטיפטרוס מינה לאחר מכן את שני בניו למלכים על הגליל ויהודה.

עם פתיחת הברית החדשה, בנו של אנטיפטרוס, הורדוס הגדול, צאצא של עשיו, היה המלך, והכהונה הייתה ממניעים פוליטיים ולא מהשורה של אהרון. הפוליטיקה הביאה גם להתפתחותם של שני פלגים מרכזיים, הצדוקים והפרושים. הצדוקים העדיפו את הגישות והמנהגים הליברליים של היוונים. הם החזיקו בתורה רק לגבי הדת, אבל כמו רוב בני האצולה הם לא חשבו שאלוהים צריך להיות חלק בניהול האומה. הפרושים היו קנאים שמרנים, שבעזרת הסופרים פיתחו את ההלכה הדתית עד כדי כך שהדאגות והטיפול באנשים היו חסרי משמעות בעצם. כמו כן, צמחו בכל רחבי הארץ בתי כנסת, מקומות תפילה חדשים ופעילות חברתית, ועניינים דתיים ואזרחיים נשלטו על ידי הסנהדרין הקטנות והגדולות, הסנהדרין הגדולה הייתה מורכבת מכהן ראשי ועוד שבעים חברים שמסרו. להוציא צדק, לפעמים על ידי 39 מלקות המופעלות במלוא הכוח.

בין תקופת מלאכי לביאת המשיח, התגשמו כמה נבואות, ביניהן 2,300 ימי החילול בין השנים 171 ל-165 לפנה'ס. (דניאל ח, י'ד). עם זאת, העם לא ניצל היטב לא את הנבואות שהתגשמו ולא את 400 השנים שניתנה לאומה ללמוד כתבי קודש, לחפש את אלוהים (תהילים 43-44) ולהתכונן למשיח הבא. למעשה, אותן שנים עיוורו והחרשו את האומה עד לנקודה שבה רוב היהודים לא יכלו אפילו לשקול את המושג של משיח עניו (זכריה ט:9; ישעיהו ו:10; יוחנן י'ב:40).

כמעט אלפיים שנה חלפו מאז הושלם הקאנון של הברית החדשה, ולמרות שהמילה מלאה בחסד ובאמת, ולמרות שהלידה, חייו ומותו של ישוע הגשימו מגוון מדהים של נבואות, היהודים כעם עדיין לא עברו. לפתוח את העיניים והאוזניים. אבל ישוע מגיע שוב, ויום אחד שארית תראה וגם תשמע.