מהי זכותם האלוהית של מלכים?

תשובה



זכותם האלוהית של מלכים היא גרסה בטעם נוצרי של עמדות פגאניות קדומות כלפי מלכים וקיסרים. בצורתה הידועה ביותר במהלך המאות השש-עשרה והשבע-עשרה, זכותם האלוהית של המלכים טענה כי המלכים הוסמכו לתפקידם על ידי האל, מעמיד אותם מעבר לביקורת והופך את המרד נגדם לחטא. התיאוריה מבוססת על פרשנות קיצונית של הרומים פרק 13, בשילוב עם הצהרות בברית הישנה. זכותם האלוהית של מלכים הייתה שנויה במחלוקת כאשר מלכים כמו ג'יימס הראשון טענו לראשונה, והיא נדחתה בדרך כלל על ידי תיאולוגים כיום.



טיעון מרכזי של הרפורמציה הפרוטסטנטית היה שכל אדם אחראי ישירות לאלוהים, לא לגברים אחרים. השקפה זו הפרה באופן דרסטי את האיזון בין הכנסייה למדינה באירופה של המאה השש-עשרה. התסיסה לא רק כרסה את סמכותם של דמויות דתיות כמו האפיפיור. אותו עיקרון השתמע שהשליטים החילונים היו נתונים למתן דין וחשבון ארצי על מעשיהם: שמי ששולטים אינו מופרך על ידי הנשלטים.





בתגובה לאובדן הסמכות הפוטנציאלי שלהם, שליטים כמו ג'יימס הראשון - שגם הזמין את התרגום הקלאסי של התנ'ך - ביקשו להצדיק שלטון מוחלט ובלתי מעורער. המושגים שהם קידמו לא היו לגמרי חדשים; תיאולוגים נוצרים דנו בחלקים מהרעיון פעמים רבות במהלך מאות השנים. יחד עם זאת, בניסיון לבסס את זכותם האלוהית של מלכים, שלושה רעיונות תנ'כיים בסיסיים הובלטו בטיעונים של שליטים כמו המלך ג'יימס:



ראשית, פאולוס מציין שהשלטון נקבע על ידי אלוהים (רומים י'ג:1). הוא מלמד שכל מי שמתמרד בסמכות מורד במה שהקים אלוהים (רומים יג:2).



שנית, דוד סירב להרוג את שאול המלך המושחת והכושל של ישראל, בטענה שזה לא נכון לפעול נגד אחד שנמשח לכס על ידי אלוהים (שמואל א' כ'ד:3-15).



שלישית, במקומות מסוימים, הברית הישנה מתייחסת לרשויות אנושיות המשתמשות באותו מונח המשמש להגדרת אלוהים: אלוהים . ישוע עצמו הצביע על כך בעת דיון בהאשמות של חילול הקודש (יוחנן י':33–38; ראה תהילים 82:6).

בהתבסס על העקרונות התנ'כיים הללו, זכותם האלוהית של המלכים טוענת שהמלכים הוצבו בעמדותיהם על ידי אלוהים, מה שהופך אותם לתת דין וחשבון לאלוהים ולאלוהים בלבד. לשליטים יש זכות אלוהית על כס המלכות ועל הסמכות שהם מחזיקים. רק לאלוהים, על פי זכותם האלוהית של מלכים, יש את הזכות להדיח מלך או קיסר או לשפוט אותו על מעשיו. משמעות הדבר היא למעשה שלא ניתן להדיח מלכים, למרוד בהם או לצמצם אותם על ידי נתיניהם. למרוד במלך, על פי זכותם האלוהית של מלכים, זה למרוד באלוהים.

בכל תיאוריה פוליטית, יש אינספור וריאציות עדינות. תומכים מוקדמים של זכותם האלוהית של מלכים קבעו לעתים קרובות זכות זו על דבקותו של השליט בעקרונות אלוהיים. בהשקפה כזו, מלכים יראי שמים נשאו סמכות אלוהית, אך מלכים חסרי אלוהים היו נתונים לתוכחה. כמקבילה, התרבות הסינית העתיקה קידמה את תפיסת המנדט של גן עדן. זה קבע באופן דומה שכוחו של הקיסר היה מוחלט, אם ורק אם הוא ישלוט על פי עקרונות צודקים ומוסריים.

למרות ההצעות להיפך, זכותם האלוהית של מלכים היא נסיגה למושגים פגאניים עתיקים של מלכות ואלוהות. שליטים כמו הפרעונים המצריים נחשבו לאלוהיים. קיסרים רומיים, בשלב מסוים, דרשו להעריץ אותם. זכותם האלוהית של מלכים שונה מרעיונות אלה רק במובן הצר שאין זה מרמז שמלך הוא אלוהי באופן אישי. אולם בפועל, זכותם האלוהית של המלכים מרמזת על אותה רמה של נאמנות ללא עוררין. במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, זכותם האלוהית של מלכים נועדה בעיקר כטיעון לציות מצד העם בתקופה שבה הסמכות התרבותית השלטת - הקתוליות - הולכת ונשחקת.

למעשה, התנ'ך אינו תומך בצורות תוקפניות של זכותם האלוהית של מלכים. האזהרה של פאולוס ברומים מתייחסת לשלטון ולסמכות באופן כללי, אך לא באופן מוחלט. בכתבי הקודש, נראה שעם אלוהים מוכן לאתגר מנהיגים כאשר מנהיגים אלה הולכים שולל (לדוגמה, שמואל ב' י'ב:7; המלכים א' י'ח:17–19; מרקוס ו:17–18; מעשי השליחים כ”ו:27–29). כבודו של דוד לשאול היה בהקשר של עם ישראל והמלך המשוח שלה - לא לכל מלכי כל העמים לכל העם. הכתוב אף פעם לא מצביע על כך שמנהיגות עולמית, כשלעצמה, מעמידה אדם בשוויון מעמד עם הבורא. כניעה לממשלה בהחלט נלמדת בתנ'ך (מתי כ'ב:20–21; פטרוס א' ב':17) אך לא במובן שאדם כלשהו אינו מחויב לתת דין וחשבון לאנשים אחרים. כמו בעבדות, שנאת נשים וצורות אחרות של דיכוי, העקרונות הבסיסיים של הבשורה שחקו את זכותם האלוהית של המלכים והובילו לנטישתה. כדוגמה, הכרזת העצמאות של המאה השמונה עשרה דחתה את זכותם האלוהית של המלכים ובמקום זאת טענה שכל בני האדם נבראו שווים, תוך שהיא משרשת את טענת השוויון של האנושות במעשה ידיו של אלוהים עצמו.

מלכים, וממשלה בכלל, ממונים אלוהית רק במובן שממשל אנושי הוא אחד האמצעים של אלוהים לרסן את החטא האנושי (רומים י'ג:3). הנוצרים מחויבים לכבד את השלטון האנושי (רומים י'ג:5–7) ולציית לחוקי הארץ בכל פעם שאין התנגשות עם חוקי אלוהים (ראה מעשי השליחים ה':29). כתבי הקודש אינם תומכים, בסופו של דבר, בזכות האלוהית של מלכים או ברעיון שכל שליט אנושי אינו עומד בפני תוכחה או ביקורת מצד נתיניו.