מהו סוחט בתנ'ך?

סוחט מוגדר כמי שמקבל כסף או רכוש שלא כדין מאדם אחר באמצעות שימוש בכוח, איומים או הפחדה. בתנ'ך יש כמה דוגמאות של סוחטים, אבל הבולטת שבהן היא יהודה איש קריות. יהודה היה אחד משנים-עשר תלמידיו של ישוע, אך הוא בגד בו תמורת שלושים כסף. לאחר שישוע נצלב, יהודה חש אשם והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

תשובה





המילים סחיטה ו סוחט נמצאים בשימוש מספר פעמים בגרסת המלך ג'יימס וכן בחלק מהגרסאות המודרניות. בהרבה גרסאות, המילה נוֹשֶׁה אוֹ רבית משמש להחלפה עם סוחט בברית הישנה.



סוחט הוא מי שלוקח משהו באיום. העניין בסחיטה הוא שאדם חייב לשלם או לעשות משהו כדי להימנע מפעולה שלילית מצד הסוחט. סחיטה תהיה צורה אחת של סחיטה. חטיפה תמורת כופר תהיה סוג של סחיטה. עלילותיהם של מותחנים רבים מבוססות על סחיטה באיומים — אדם בעל סיווג בטחוני חייב לספק קודי אבטחה לנבל מסתורי המאיים לפגוע במשפחתו אם לא יענה וכו'.



ה-KJV משתמש סוחט ב-1 לקורינתים 5:10 ו-6:10. רוב הגרסאות המודרניות משתמשות במונח רַמַאִי . המילה היוונית המשמשת כאן מתייחסת למי שמוציא דברים מתוך תאוות בצע ואינטרס אישי ללא התחשבות באדם שמרמה. בעידן המודרני יש לנו מונחים ספציפיים לסוגי פשעים: שוד שונה מגניבה, תקיפה שונה מפיגוע, הריגה שונה מרצח וכו'. הכתובים לרוב פחות מדויקים. בין אם אדם לוקח משהו בכוח או איום או הונאה, יחס הלב עדיין זהה: אני אקח מה שאני רוצה ולא אכפת לי במי זה פוגע. חטא זה, אם מתגלה אצל נוצרי מודה, מצריך משמעת כנסייתית (לקורינתיים א' 5:10-11), ובסופו של דבר, זהו סימן של מי שאינו מאמין אמיתי (1 לקורינתים ו':10).





בברית הישנה, ​​בהתאם לגרסה, לפעמים מלווים או נושים נקראים גם סוחטים. האם מצוינת פליליות תלוי בהקשר, ולפעמים זה לא ברור או לא משנה. בתהילים 109:10 מתפלל דוד נגד אויביו. אחד הדברים שהוא מתפלל הוא שהנושה ייקח את כל בעלות [אויבו]. בהקשר זה, אין זה משנה אם מדובר במלווה כספים לגיטימי או בסחטן.



כיום, הנושה והסוחט מתמזגים לפעמים לאדם אחד - כריש ההלוואה. כריש ההלוואה מלווה כסף בריבית גבוהה להפליא למי מיואש, גם אם אין אמצעים צפויים להחזיר את ההלוואה. עלולים להיווצר איומי אלימות, ואחריהם פשיעה נוספת כדי לספק את החוב. סוגים אלה של פעולות מוגנים בבירור בכתובים.

להלוות כסף למי שלא יכול להחזיר ואז לסחוט את ההחזר זה לא מוסרי. זו הסיבה שבהלוואה לגיטימית, הלווים חייבים לספק הוכחות לבנקים שיש להם אמצעים סבירים להחזיר את ההלוואה, והריבית מוסדרת בכבדות. אחת הסיבות להתרסקות הכלכלית של 2008-09 הייתה שהבנקים אישרו הלוואות לאנשים לקנות בתים שהיו הרבה יותר יקרים ממה שהלווים יכלו להרשות לעצמם. באופן בלתי נמנע, היו ברירות מחדל המונית בהלוואות הללו.

זה הפך לדרישה של צדק חברתי שהלוואות סטודנטים פשוט ייסלחו. יש שיגידו שכל דרישה להחזר הלוואה או כל עיקול בית עולה כדי סחיטה באיומים: אם לא תשלם, אקח את הבית שלך ואוציא אותך ואת משפחתך לרחוב. עם זאת, יש להחזיר הלוואות לגיטימיות, עליהן הסכים הלווה בעת מתן ההלוואה. הדרישה למחיקת הלוואות תוך איום בסנקציות עלולה להוות בעצמה סוג של סחיטה. משלי 37:21 אומר לנו שהרשעים לווים ולא מחזירים.

בעוד שהתנ'ך מזהיר מפני המלכודות של החוב, הוא אינו אוסר על כל הלוואות כספים או הלוואות או גביית ריבית. לא כל מי שמלווה כסף הוא סוחט. אולם, גם אם לא מדובר בסחיטה או בריבית מוגזמת, משלי כב, ז מזהיר שהלווה הוא עבד למלווה (כז).