מה אומר התנ'ך על שנאת זרים?

מה אומר התנ'ך על שנאת זרים? תשובה



שנאת זרים היא פחד או שנאה מכל דבר מוזר או זר, במיוחד כאשר הוא מתייחס לאנשים. לשנאת זרים יש לעתים קרובות סלידה חמורה מאלה מתרבויות אחרות. האשמות בשנאת זרים עולות לפעמים בוויכוחים על הגירה בלתי חוקית או כיצד מדינה צריכה להגיב למשברי פליטים. אנשים עשויים גם להיות מואשמים בשנאת זרים בדיונים על גזענות ואפליה או אם אדם מסרב לקיים אינטראקציה עם אלה של תרבות אחרת, אפילו כאשר הוא נוסע לארץ זרה. לתנ'ך יש הרבה מה לומר על האינטראקציות שלנו עם אנשים אחרים.



שנאת זרים היא פסולה עבור נוצרי. ספר בראשית מבהיר שאלוהים הוא הבורא של כל האנשים ושכל אחד מאיתנו נוצר בצלמו (בראשית א' 27). הוא הורה לאדם וחוה להיות פוריים ולהרבות במספר (בראשית א, כ'ח) ונתן את אותה הוראה לנח לאחר המבול (בראשית ט, א). אלוהים הוא שפיזר את האנשים לאחר אירוע מגדל בבל (בראשית יא), למעשה יצר מצב בו תמיד יהיו מי שזרים לנו. ברור שהחטא פגע באנושות, אבל התנ'ך לא מציין בשום מקום שלאום או קבוצה אתנית אחת עדיפים על אחרים. למעשה, אין הבדל בין יהודי לגוי, שכן כולם חטאו ונפלו מכבודו של אלוהים (רומים ג':22–23), ולכן כולנו זקוקים למושיע. התגלות 5:9–10 ו-7:9–12 מצביעים על כך שהגן עדן יכלול אנשים מכל אומה, מכל השבטים והעמים והשפות.





פול וסילאס נתקלו בשנאת זרים בפיליפ, מושבה רומית במקדוניה. לאחר הטפה של מספר ימים, המיסיונרים נעצרו. ההאשמה שעמד בפניהם בפני השופטים הייתה מלאה בשנאת זרים: האנשים האלה הם יהודים, והם מפריעים לעיר שלנו. הם דוגלים במנהגים שאינם חוקיים לנו כרומאים לקבל או לנהוג (מעשי השליחים טז:20–21). כמובן, הכל היה שקר, ופאולוס וסילאס היו, ללא ידיעת המאשימים שלהם, אזרחים רומאים בעצמם (פסוק 37).



בברית הישנה, ​​אלוהים נותן הנחיות מפורשות לגבי יחסים של בני ישראל עם זרים שונים. רבים מהפקודות כרוכות בהיותה נפרדת של ישראל מתרבויות אחרות, אבל זה היה קשור במידה רבה לשמירה על טוהר רוחני. בני ישראל היו העם הנבחר של אלוהים ונועדו להיות נבדל בין העמים. ליתר דיוק, הם לא היו אמורים להיות מעורבים בעבודת האלילים של האומות הסובבות אותם. אלוהים אסר על בני ישראל להתערב עם הכנענים שבארץ הם ישכון (דברים ז, ג), אבל זה לא היה קשור לשנאת זרים. הכל היה קשור לגבולות רוחניים ולשמירה על הטהרה הרוחנית של ישראל (שמות ל'ד, טז). ואפילו לפקודה זו היו יוצאי דופן. סלמון נשא לאישה את רחב, כנעני מיריחו (מתי א' ה'). עלינו לשנוא את הדברים שאינם מאלוהים, כגון אלים שקר וחטא. לא מדובר בשנאה או פחד מזרים או זרים; מדובר על לא לאהוב את מה שזר לאמת של אלוהים.



למעשה, כאשר מדובר בנכרים בודדים, לברית הישנה יש הנחיות לטפל בנכרי ובנוכרי בין האנשים. ויקרא יט:34 לא יכול להיות ברור יותר: יש להתייחס אל הזר המתגורר בקרבך כאל ילידך. תאהב אותם כמו עצמך. שמות יב:48–49 פותחת את חגיגת הפסח לזרים. אם לא ישראלי שחי בקרב בני ישראל רצה לקיים את המשתה, הוא יכול - בתנאי שנימול קודם. קביעת אלוהים שאף זכר ערל לא יוכל להשתתף בפסח חלה באותה מידה על ילידי הארץ ועל ילידי חוץ. זה היה חוק הארץ. כאשר מינה משה שופטים לעם, הורה להם, שמעו את המחלוקות בין עמכם ושפטו לכף זכות, בין אם מדובר בין שני ישראלים ובין בין ישראל לנכרי היושב בקרבכם. אל תפגין חלקיות בשיפוט; לשמוע את הקטנים והגדולים כאחד (דברים א, טז–יז). ירמיהו כב:3 אומר, זה מה שה' אומר: עשה מה שצדק וטוב. הציל מיד הצורר את הנשדד. אל תעשה עוול או אלימות לנכרי, ליתום או לאלמנה, ואל תשפך דם תמים במקום הזה. אלוהים הזכיר לבני ישראל לעתים קרובות שגם הם היו פעם גרים בארץ זרה, והוא קרא להם לרחם על הזר החי בקרבם (דברים י':19; כ'ג:7).



הברית הישנה מלמדת שאלוהים אינו חלקי וכי תוכנית הישועה שלו מיועדת לכל האנשים (תהילים 146:8; מעשי השליחים י':34–35). כן, הוא בחר ביהודים והביא דרכם את תוכנית הישועה שלו, אבל הוא בשום אופן לא מזניח זרים. רות ורהב ומשפחתה הם דוגמאות מצוינות. הברית החדשה הופכת את הצלת האלוהים של הגויים ברורה מאליה. ישוע בא כי אלוהים כל כך אהב את העולם (יוחנן ג':16). גלטים 3:28 אומר למאמינים, אין לא יהודי ולא גוי. . . כי כולכם אחד במשיח ישוע. אם אתה שייך למשיח, אז אתה זרעו של אברהם, ויורשים על פי ההבטחה. זה בהחלט לא אלוהים שקורא לעמו לשנוא או לפחד מאנשים מתרבויות אחרות. למעשה, ישוע אמר לתלמידיו ללכת ולעשות תלמידים של כל העמים (מתי כ'ח:19). שום דבר לא נוגד שנאת זרים טוב יותר מהוועדה הגדולה.

עם ישו בחיינו, אין לנו מקום לשנאת זרים. לשנוא או לפחד מאנשים שזרים לנו זה לא תנ'ך.



Top