מה אומר התנ'ך על מרים הבתולה?

מה אומר התנ'ך על מרים הבתולה? תשובה



מרים אמו של ישוע תוארה על ידי אלוהים כמועדפת מאוד (לוקס א':28). הביטוי מועדף מאוד מגיע ממילה יוונית אחת, שמשמעותה בעצם הרבה חסד. מרים קיבלה את חסדו של אלוהים.






חסד הוא חסד חסר ערך; כלומר, חסד הוא ברכה שאנו מקבלים למרות העובדה שאיננו ראויים לה. מרים הייתה זקוקה לחסד מאלוהים ולמושיע, בדיוק כמו כולנו. מרי עצמה הבינה עובדה זו, כפי שהצהירה בלוקס א':47, רוחי שמחה באלוהים המושיע שלי.



מרים הבתולה, בחסדו של אלוהים, הכירה שהיא זקוקה למושיע. התנ'ך אף פעם לא אומר שמריה הייתה מישהו מלבד אדם רגיל שאלוהים בחר להשתמש בו בצורה יוצאת דופן. כן, מרים הייתה אשה צדיקה וחביבה על אלוהים (לוקס א':27–28). יחד עם זאת, מרים הייתה יצור אנושי חוטא שנזקק לישוע המשיח כמושיעו, בדיוק כמו כולם (קהלת ז':20; רומים ג':23; ו':23; יוחנן א':8).





למרי הבתולה לא הייתה התעברות ללא רבב. התנ'ך אינו מציע שהלידה של מרי הייתה שום דבר מלבד לידה אנושית רגילה. מרים הייתה בתולה כאשר ילדה את ישוע (לוקס א':34–38), אך היא לא הייתה בתולה לצמיתות. הרעיון של בתוליה התמידית של מרי אינו מקראי. מתי 1:25, מדבר על יוסף, מצהיר, אבל לא היה לו איחוד איתה עד שילדה בן. והוא נתן לו את השם ישוע. המילה עד מציין בבירור שיוסף ומריה אכן קיימו יחסי מין נורמליים לאחר שישוע נולד. מרים נשארה בתולה עד לידתו של המושיע, אך מאוחר יותר היו ליוסף ומריה כמה ילדים משותפים. לישוע היו ארבעה אחים למחצה: יעקב, יוסף, שמעון ויהודה (מתי י'ג:55). לישוע היו גם אחיות למחצה, אם כי אין להן שמות או ממוספרים (מתי י'ג:55–56). אלוהים בירך וחסד את מרי בכך שנתן לה מספר ילדים, שבתרבות זו התקבל כאינדיקציה הברורה ביותר לברכת אלוהים על אישה.



פעם אחת כשישוע דיבר, אישה בקהל הכריזה, אשרי הרחם שנשא אותך והשדיים שבהם הנקת (לוקס י'א:27). מעולם לא הייתה הזדמנות טובה יותר לישוע להכריז שמריה אכן ראויה לשבח ולהערצה. מה הייתה תגובתו של ישוע? אדרבה, אשרי השומעים את דבר אלוהים ומקיימים אותו (לוקס יא:28). לישוע, הציות לדבר אלוהים היה חשוב יותר מאשר להיות האישה שילדה את המושיע.

בשום מקום בכתבי הקודש לא מפנים ישוע או כל אדם אחר כל שבחים, תהילה או הערצה כלפי מריה. אליזבת, קרובת משפחתה של מרי, שיבחה את מרים בלוקס א' 42–44, אך שבחיה מבוססים על ברכת לידת המשיח. זה לא היה מבוסס על שום תהילה טבועה במרי. למעשה, לאחר מכן דיברה מרי שיר הלל לאדון, והעלתה את תשומת ליבו לבעלי מצב ענווה ואת רחמיו ונאמנותו (לוקס א':46–55).

רבים מאמינים שמריה הייתה אחד המקורות של לוקס לכתיבת הבשורה שלו (ראה לוקס א':1–4). לוק מתעד את המלאך גבריאל מבקר את מרים ואומר לה שהיא תלד בן שיהיה המושיע. מרי לא הייתה בטוחה איך זה יכול להיות מכיוון שהיא הייתה בתולה. כאשר גבריאל אמר לה שהילד יתעבר ברוח הקודש, ענתה מרי, 'אני משרתו של האדון. . . . יתגשם דברך אלי. ואז עזב אותה המלאך' (לוקס א':38). מרי הגיבה באמונה ובנכונות להיכנע לתוכניתו של אלוהים. גם אנחנו צריכים להיות בעלי אמונה כזו באלוהים וללכת אחריו בביטחון.

בתיאור אירועי לידתו של ישוע ותגובתם של אלה ששמעו את הודעת הרועים על ישוע, לוק כותב, 'אבל מרים אצרה את כל הדברים האלה והרהרה בהם בלבה' (לוקס ב':19). כאשר יוסף ומריה הציגו את ישוע במקדש, שמעון זיהה שישוע הוא המושיע והעניק לאלוהים שבח. יוסף ומריה התפעלו ממה ששמעון אמר. עוד אמר שמעון למרים, 'הנה הילד הזה מיועד לנפילתם ולקומם של רבים בישראל, ולאות מתנגד (וגם חרב תחדור בנפשך), למען יהיו מחשבות מהרבה לבבות. התגלה' (לוקס ב':34–35).

בפעם אחרת במקדש, כשישוע היה בן שתים עשרה, מרי התעצבנה שישוע נשאר מאחור כשהוריו עזבו לנצרת. הם נלחצו בחיפושיו. כאשר מצאו אותו, עדיין בבית המקדש, הוא אמר שהוא חייב להיות בבית אביו (לוקס ב':49). ישוע חזר לנצרת עם הוריו הארציים ונכנע להם. נאמר לנו, שוב, שמריה 'אצרה את כל הדברים האלה בלבה' (לוקס ב':51). לגדל את ישו בוודאי היה מאמץ מביך אך גם מלא ברגעים יקרים, אולי זיכרונות שהפכו נוקבים יותר ככל שמריה הבינה יותר מיהו ישוע. גם אנחנו יכולים לאצור בליבנו את ידיעת ה' ואת הזיכרונות מפעילותו בחיינו.

מרים היא שביקשה את התערבותו של ישו בחתונת קנה, שם הוא עשה את הנס הראשון שלו והפך מים ליין. למרות שישוע לכאורה דחה אותה בהתחלה, מרים הורתה למשרתים לעשות מה שהוא אמר להם. הייתה לה אמונה בו (יוחנן ב':1–11).

מאוחר יותר בשירותו הציבורי של ישוע, משפחתו גברה מודאגת. מרקוס 3:20–21 מתעד, 'ההמון התאסף שוב, כך שהם אפילו לא יכלו לאכול. וכשמשפחתו שמעה זאת, הם יצאו לתפוס אותו, כי הם אמרו, 'הוא יצא מדעתו.'' כשהגיעה משפחתו, ישוע הכריז כי אלו שעושים את רצון אלוהים הם משפחתו. . אחיו של ישוע לא האמינו בו לפני הצליבה, אבל לפחות שניים מהם האמינו לאחר מכן - יעקב ויהודה (יהודה), מחברי ספרי הברית החדשה הנושאים את שמם.

נראה שמריה האמינה בישוע לאורך כל חייו. היא הייתה נוכחת על הצלב כאשר ישוע מת (יוחנן יט:25), ללא ספק חשה שהחרב ששמעון ניבא תפלור את נשמתה. שם ליד הצלב ביקש ישוע מיוחנן לשמש כבנה של מרים, ויוחנן לקח את מרים לביתו (יוחנן 19:26–27). גם מרים הייתה עם השליחים ביום חג השבועות (מעשי השליחים א':14). עם זאת, מרי לעולם לא מוזכרת שוב לאחר מעשי השליחים פרק 1.

השליחים לא נתנו למרים תפקיד בולט. מותה של מרי אינו מתועד בתנ'ך. שום דבר לא נאמר על עלייתה של מרים לגן עדן או על תפקיד נעלה שם. בתור אמו הארצית של ישוע, יש לכבד את מרי, אך היא אינה ראויה לסגידה או להערצה שלנו.

התנ'ך בשום מקום לא מציין שמריה יכולה לשמוע את תפילותינו או שהיא יכולה לתווך עבורנו עם אלוהים. ישוע הוא הסנגור והמתווך היחיד שלנו בשמיים (טימותיאוס א' ב':5). אם היו מציעים פולחן, הערצה או תפילות, מרים הייתה אומרת אותו דבר כמו המלאכים: תעבדו את אלוהים! (ראה התגלות 19:10; 22:9.) מרים עצמה מהווה עבורנו את הדוגמה, ומכוונת את פולחתה, הערצתה ושבחה לאלוהים בלבד: נפשי מפארת את האדון ורוחי שמחה באלוהים מושיעי, כי הוא היה. מודע למצבו הצנוע של משרתו. מעתה כל הדורות יקראו אותי מבורך, כי האדיר עשה לי דברים גדולים - קדוש שמו (לוקס א' 46–49).



Top