מה אומר התנ'ך על פסימיות?

מה אומר התנ'ך על פסימיות? תשובה



פסימיות היא הנטייה לראות את הגרוע ביותר בדברים ולצפות לתוצאה הגרועה ביותר האפשרית. פסימי הוא אדם שרואה את חצי הכוס ריקה ורוצה להצביע על כך לאחרים. פסימיסטים מעדיפים לפעמים לקרוא לעצמם ריאליסטים; עם זאת, המציאות בדרך כלל אינה כהה כפי שהם טוענים שהיא. יש אנשים מטבעם אופטימיים. הם רואים את אור השמש בכל יום ומוצאים את הבטנה הכסופה על כל ענן. נראה שאחרים נולדו עם נטייה אפלה יותר ואינם רואים צורך לשנות אותה מכיוון שכך אני. אבל, גם אם פסימיות היא בדיוק כפי שאנחנו, האם עלינו להישאר כך?



ההפך מפסימיות הוא תקווה, והתנ'ך הוא ספר של תקווה (תהילים 119:105; משלי ו:23). ה' הוא אלוהי כל התקווה (רומים ט'ו:13). מבראשית ועד להתגלות, אלוהים שוזר את נושא התקווה שלו בסיפור חטאו של האדם והשלכות חטאו. בעוד שאירועים רבים המתועדים בתנ'ך נראו אפלים וחסרי תקווה באותה עת, אלוהים תמיד הציע דרך לשיקום (דברים 30:1–2; זכריה א':3). הצעתו המתמשכת של אלוהים לשיקום צריכה לנצח את הפסימיות הטבעית שלנו.





דרך נוספת לחשוב על פסימיות היא חוסר אמונה. אי אפשר להיות אמונה תוך כדי פסימי. פסימיים צופים בעתיד ללא אלוהים בתוכו - או אולי אלוהים שלא אכפת לו - אבל ישוע הראה את אהבתו של אלוהים ומציע עתיד מזהיר (רומים ה':8; טיטוס ב':13).



נידונה על ידי חטאנו לנצח ללא אלוהים, ולא הייתה לנו דרך להציל את עצמנו (רומים ג':23; ו':23). במצב זה, הייתה לנו הזכות להיות פסימיים. החיים קשים, ואז אתה מת הוא הצהרה מדויקת עבור אלה שמסרבים למתנת הסליחה וחיי נצח של אלוהים. אבל, עבור הנוצרי, ניתן לשנות את האמירה: החיים קשים, אבל ישוע איתי. וכשאמות, גן עדן מחכה! ישוע אמר לחסידיו, אמרתי לכם את הדברים האלה כדי שיהיה לכם שלום. בעולם הזה יהיו לך צרות. אבל תת לב! התגברתי על העולם (יוחנן טז:33). מכיוון שניצחונותיו הם הניצחונות שלנו, הידיעה שמשיח התגבר על העולם צריכה להפוך פסימיסטים לאופטימיים (רומים ח':37).



פסימיות קיצונית אינה זהה לריאליזם, כפי שאופטימיות קיצונית אינה ריאליזם. ריאליסטים מנסים לראות את החיים כפי שהם בפועל, לא כפי שהם היו רוצים שהם יהיו. הפסימיות מכירה בעובדות ואז משערת עד כמה הן יהפכו גרועות יותר. אבל הנוצרי, שאמונתו שוללת פסימיות, פשוט מכיר בעובדות כפי שהן קיימות ואז מפקיד אותן בידי האל העושה נסים (פטרוס א' ה':7; משלי ג':5–6; תהילים ל'ג:20). תהילים 42:5 צריך להפוך לתפילה של כל מי שיש לו נטיות פסימיות: למה, נשמתי, את מושפלת? למה כל כך מוטרד בתוכי? תקוותכם באלוהים, כי עוד אשבח אותו, את מושיעי ואלוהיי.



פסימיסטים יכולים להכשיר את החשיבה השלילית שלהם לזו המכבדת את האדון (השני לקורינתים י':5). אנחנו יכולים להסתכל על מצב בצורה מציאותית, אבל אנחנו לא צריכים לעצור שם. אמונה מחייבת אותנו לדחוף מעבר למה שאנו יכולים לראות ולהבין. הכתובים מלאים בדוגמאות של אלוהים שפועל בדרכים על טבעיות כדי להפוך מצב שלילי באמת לטובה עבור עמו. מלכים שניים ו:15–17 מספר את סיפורם של אלישע ועבדו כשהם מוקפים בצבא. המשרת נבהל, אבל אלישע אמר לו בשלווה, אל תפחד. . . . אלו שנמצאים איתנו הם יותר מאלה שאיתם (פסוק טז). לאחר מכן ביקש מהאלוהים שיפקח את עיניו של עבדו. אלוהים ענה, והמשרת נדהם לראות את הגבעות המלאות בסוסים ומרכבות אש מגינות עליהן. אמונתו האופטימית של אלישע באלוהים גברה על הפסימיות של משרתו.

על הנוצרים לראות את הפסימיות שלהם כתכונה שלילית שיש להתגבר עליה. כאשר אנו מתמלאים ברוח הקודש, הוא מביא עמו אהבה, שמחה, שלום ויכולת חדשה להאמין באלוהים (גלטים ה':22). האהבה תמיד מקווה (הראשונה לקורינתים י'ג:7). עלינו ללמוד להקשיב למילים שלנו, שעלולות להיות שליליות כתוצאה מההרגל. כאשר אנו מתכוונים לדבר רק אמת ולהגיב למצבים שלנו באמונה בדבר אלוהים, הפסימיות שלנו יכולה להשתנות לאופטימיות.



Top