מה אומר התנ'ך על אינפלציה?

אינפלציה יכולה להיות מושג קשה להבנה, אך חשוב לדעת מה אומר עליו התנ'ך. אינפלציה מוגדרת כעלייה מתמשכת ברמת המחירים של סחורות ושירותים במשק. המשמעות היא שעם הזמן, אותו סכום כסף יקנה פחות ופחות. במילים אחרות, הכסף שלך לא יגיע רחוק כמו פעם. יש כמה פסוקים בתנ'ך שמזכירים את האינפלציה. במתי ו' 19-20, ישוע אומר, 'אל תאסרו לעצמכם אוצרות על פני האדמה, היכן שהעש והחלודה הורסים ושם גנבים פורצים וגונבים, אלא אסרו לעצמכם אוצרות בשמים, היכן שלא עש וחלודה משמידים. ושם לא פורצים גנבים וגונבים'. הפסוק הזה אומר לנו לא לדאוג לגבי רכוש ארצי מכיוון שהם בסופו של דבר ייהרסו על ידי אינפלציה. במקום זאת, עלינו להתמקד ביחסים שלנו עם אלוהים, שהם נצחיים. משלי י'א:28 גם מזכיר את האינפלציה כאשר הוא אומר, 'כל הבוטח בעושרו ייפול'. פסוק זה מזהיר אותנו מפני לבטוח בכסף במקום באלוהים. אם נסמוך על כסף שיכול להיות מושפע מאינפלציה, בסופו של דבר נתאכזב. עם זאת, אם אנו בוטחים באלוהים שהוא מושלם ובלתי משתנה, לעולם לא נתאכזב. לסיכום, לתנ'ך יש הרבה מה לומר על אינפלציה. הוא מלמד אותנו שהרכוש הארצי הוא זמני ושאין לתת בהם מבטחנו. במקום זאת, עלינו להתמקד ביחסים שלנו עם אלוהים, שהם נצחיים.

תשובה





אִינפלַצִיָה היא אחת מאותן מילים בשימוש נפוץ כיום, אך התנ'ך אינו משתמש בהן. בהקשר של סוגיות כלכליות, אינפלציה היא עלייה במחירים הכוללים וירידה מקבילה בכוח הקנייה של הכסף במחזור. בתקופות של אינפלציה, הכסף שווה פחות ממה שהיה לפני האינפלציה.






אמנם התנ'ך אינו משתמש במילה אִינפלַצִיָה , הרעיון של עליות מחירים מתמשכות - והסבל שהן גורמות - קיים בדפי הכתובים. לדוגמה, כאשר הארמים תקפו את ישראל בימי מלך ישראל יהורם, בני ישראל חוו אינפלציה קיצונית. המצור על עיר הבירה הוביל למחסור בסחורות וכפי שהיינו אומרים היום לאינפלציה שיצאה מכלל שליטה: בעיר [שומרון] היה רעב גדול. המצור נמשך כל כך הרבה זמן, עד שראש חמור נמכר בשמונים כסף, וכוס גללי יונים נמכר בחמש חתיכות כסף (מלכים ב', ב, נ'ט). האינפלציה הייתה כל כך גרועה שאוכל ודלק לא היו סבירים - ואנשים אכלו ראשי חמור ושרפו צואת יונים, אם הם יכלו להשיג אותם.



באותם תנאים קשים היה המלך יהורם מוכן לוותר ולהיכנע לארם. למעשה, הוא האשים את המצב באלוהים ולא ברשעותו שלו: האסון הזה הוא מהאָדוֹן, אמר (מלכים ב' ו:33). אבל אלישע הנביא נתן לו תקווה להחזיק מעמד עוד יום אחד: אלישע ענה: 'הקשב למסר הזה מה-אָדוֹן! זה מה שהאָדוֹןאומר: בשעה זו מחר בשווקי שומרון, שישה ליטר קמח מובחר יעלה רק כסף אחד, ושנים-עשר ליטר גרגר שעורה יעלה רק כסף אחד' (מלכים ב' ז, א, נ'ט). הבטחתו של אלוהים הייתה שהמחירים ירדו באופן דרמטי, מה שמעיד על סיום המצור.



אז האינפלציה קיימת כבר זמן רב, והדוגמאות בכתבי הקודש מראות שהיא מחמירה על ידי מלחמה, הפרעה בשרשרת האספקה ​​והסגרות (בצורה של מצור). גורם נוסף התורם לאינפלציה הוא חמדנות, שיכולה ללבוש צורה של גזירת מחירים, משקלים ומידות לא ישרים וכו'. התנ'ך מגנה שוב ושוב רווח לא ישר: אל תחזיק בתיק שני משקלים שונים - אחד כבד ואחד קל. אל תחזיקו בביתכם שני מדדים שונים - אחד גדול ואחד קטן. אתה חייב להיות בעל משקלים ומידות מדויקים וישרים (דברים כ'ה 13–15; ראה משלי כ'א; יחזקאל ל'ה:10; מיכה ו:10–11).



הבעיה עם אמצעים לא ישרים היא שאם אתה משלם $10.00 כדי לקבל 10 אונקיות של מוצר, אבל המוכר נותן לך רק 8 אונקיות, אז כוח הקנייה של הכסף שלך ירד. במציאות, אתה לא משלם $1.00/אונק אלא $1.25/אונק - אינפלציה מיידית. צווי המקרא נגד משקלים ואמצעים לא הגונים, אם יינקטו, יסייעו בבלימת האינפלציה.

האינפלציה העולמית צפויה להתרחש במהלך הצרה, כחלק ממשפטו של אלוהים עלי אדמות: כשהכבש פתח את החותם השלישי, שמעתי את היצור החי השלישי אומר, 'בוא!' הסתכלתי, ולפני היה סוס שחור! הרוכב שלה החזיק בידו זוג מאזניים. ואז שמעתי מה שנשמע כקול בין ארבעת היצורים החיים, האומר: 'שתי לירות חיטה בשכר יום ושישה לירות שעורה בשכר יום, ואל תפגע בשמן וביין!' (התגלות ו'). :5–6). בפסק דין זה, המותרות עדיין זמינות, אבל הצרכים יהיו במחסור. באופן משמעותי, הפרש השלישי הזה של האפוקליפסה עוקב אחר מביא המלחמה (התגלות ו':3–4).

מציאות האינפלציה צריכה להזכיר לכולנו שהעושר חולף: השלך אך מבט בעושר, והם נעלמו, כי הם ודאי ינבוטו כנפיים ויעפו לשמים כנשר (משלי כג, ה). כולנו, בשלב זה או אחר, הרגשנו כמו האנשים בימי חגי: אתה מרוויח שכר, רק כדי לשים אותם בארנק עם חורים (חגי א, ו). האמון שלנו צריך להיות במשהו אמין יותר. פאולוס ציווה על העשירים לא לשים תקוותם בעושר, דבר שאינו ברור כל כך, אלא לשים תקוותם באלוהים, המספק לנו הכל להנאתנו (1 טימותיאוס ו':17). עשירים או עניים, אנו יכולים לאגור אוצרות בשמים (מתי ו':19–21). יש לנו תקווה בטוחה יותר מערכו המצטמק של כסף: הבוטחים בעושרו יפלו, אך הצדיקים ישגשגו כעלה ירוק (משלי יא, כ'ח).