מה אומר התנ'ך על שחיתות?

תשובה

שחיתות היא מצב של ריקבון, זיהום או אי נכונות. בתנ'ך, שחיתות היא אחת מהשפעות החטא שנבעו מנפילת האדם. בראשית, אלוהים ברא גן עדן מושלם, נקי מחולי, כאב ומוות. אבל כשאדם וחוה לא צייתו לאלוהים באכילת הפרי האסור, החטא נכנס לעולם, וקלקל את שלמותו. חטא זה הביא גם זיהום וריקבון לאדם וחוה ולטבע האנושי של כל אדם שנולד לאחר מכן (אל הרומים ה':12). לפיכך, שחיתות בתנ'ך היא מצב של זיהום מוסרי וריקבון רוחני המתבטא באמצעות אי ציות לאלוהים.

שחיתות קשורה קשר הדוק למוות רוחני. אלוהים אמר לאדם שאם יאכל מעץ הדעת טוב ורע, ודאי ימות (בראשית ב, יז). אדם לא מת מוות פיזי באותו יום אלא מוות רוחני שהיה כרוך בהפרדה מאלוהים (אפסים ב':1-3).

עד לתקופת נח, השחיתות של האנושות הוגברה: כעת הארץ הייתה מושחתת בעיני אלוהים והייתה מלאה באלימות. אלוהים ראה כמה מושחתת הפכה הארץ, כי כל האנשים עלי אדמות השחיתו את דרכיהם (בראשית ו':11–12).

התנ'ך מתאר את האנושות החוטאת כמושחתת: השוטה אומר בליבו: 'אין אלוהים'. הם מושחתים, מעשיהם נבזים; אין מי שעושה טוב. יהוה מסתכל משמים על כל האנושות לראות אם יש מבינים, כל המבקשים את אלוהים. כולם פנו, כולם נהיו מושחתים; אין מי שעושה טוב, אפילו לא אחד (תהלים ל'ד:1–3; ראה גם תהילים ל'ג:1–3; ישעיהו א:4).

בברית הישנה, שְׁחִיתוּת יכול להתייחס לריקבון מילולי, פיזי (איוב י'ז:14; תהילים ט'ז:10), אך לרוב, שְׁחִיתוּת משמש באופן פיגורטיבי לשחיתות מוסרית ולקלקול (שמות ל'ב:7; הושע ט:9). הנביאים נקטו באומץ עמדה נגד ריקבון מוסרי בקרב עם אלוהים: חטא בית ישראל ויהודה גדול ביותר; הארץ מלאה רצח והעיר מלאה שחיתות (יחזקאל ט, ט, נט).

המקרא מלמד שהתוצאה של החטא היא מוות (רומים ו':23). חיים במצב של שחיתות מוסרית מביאים להיפרדות נצחית מאלוהים: מי שמאמין בבן יש לו חיי נצח, אבל מי שידחה את הבן לא יראה חיים, כי זעמו של אלוהים נשאר עליהם (יוחנן ג':36). זעם זה יגרום בסופו של דבר למשפטו של אלוהים את החוטאים ולפרידתם הסופית, הבלתי הפיכה, ממנו (מתי כ'ה:41; ב' לתסלוניקים א' 7-9; התגלות כ'ו:11-15).

כוחה של השחיתות נשבר על ידי הכוח האלוהי של הבשורה של ישוע המשיח: חס ושלום יהיו לכם בשפע באמצעות הכרת אלוהים ושל ישוע אדוננו. כוחו האלוהי נתן לנו את כל מה שאנו צריכים לחיים אלוהיים באמצעות הכרתנו את מי שקרא לנו בכבודו ובטובו שלו. באמצעות אלה הוא נתן לנו את הבטחותיו הגדולות והיקרות מאוד, כדי שבאמצעותן תוכל להשתתף בטבע האלוהי, לאחר שנמלט מהשחיתות בעולם שנגרמה על ידי רצונות רעים (פטרוס ב':2-4).

כאשר אנו מכירים את ישוע המשיח, אנו מתחילים במערכת יחסים אישית איתו. ככל שהקשר הזה יגדל יותר, כך נבין טוב יותר מיהו ישוע ומה הוא עשה עבורנו. אנחנו מתחילים להבין מה הכוח האלוהי שלו השיג עבורנו. אחת מהבטחותיו של ישוע לנו היא השירות המעצימה והמטהרת של רוח הקודש בחייו של כל מאמין (יוחנן 14:15–17; 16:7; מעשי השליחים 1:4–5, 8). רוח הקודש מעצימה אותנו לציית לאלוהים, הופכת את קללת השחיתות והופכת אותנו לשותפים בטבעו האלוהי של אלוהים.

ספר הגלטים משווה את תהליך ההתפתחות הרוחנית של ילד האלוהים לזריעה וקצירה: כי הזורע לבשרו יקצור מהבשר שחיתות, אבל הזורע לרוח יקצור מהרוח נצחים. חיים (גלטים 6:8, ESV). כאשר רוח הקודש מבטלת את השפעות השחיתות והריקבון, אנו קוצרים את הפירות של חיי נצח.

יום עתידי מפואר אחד, קללת השחיתות והריקבון תוסר לנצח נצחים: כי כל הבריאה מחכה בקוצר רוח לאותו יום עתידי שבו אלוהים יגלה מי הם באמת ילדיו. בניגוד לרצונה, כל הבריאה הייתה נתונה לקללת אלוהים. אך בתקווה נלהבת, הבריאה מצפה ליום שבו היא תצטרף לילדי אלוהים בחופש מפואר ממוות ומריקבון (רומים ח':19–21, NLT; ראה גם התגלות כ'ב:3).