מה אומר התנ'ך על שבירה?

תשובה

בעולם הזה בזים לדברים שבורים ונזרקים החוצה. כל מה שאנחנו כבר לא צריכים, אנחנו זורקים. סחורה פגומה נדחתה, וזה כולל אנשים. בנישואים, כאשר מערכות יחסים מתפרקות, הנטייה היא להתרחק ולמצוא מישהו חדש במקום לעבוד לפיוס. העולם מלא באנשים עם לבבות שבורים, רוח שבורה ומערכות יחסים שבורות.

יהוה קרוב לשברי-לב ומציל את הנמחקים ברוחם (תהלים ל'ד, יח). יש משהו בהגעה לנקודת שבירה שגורם לנו לחפש את ה' בכנות רבה יותר. דוד המלך היה פעם אדם שבור, והוא התפלל, צור בי לב טהור ה', ותחדש בי רוח איתנה... זבחי ה' הם רוח שבורה; לב שבור ונעצב, אלוהים, לא תבזה (תהלים ל'א:10, יז). יש כמה דברים בחיינו שצריך לשבור: גאווה, רצון עצמי, עקשנות והרגלי חטא, למשל. כשאנו מרגישים את השבר שלנו, אלוהים מפצה: אני חי במקום גבוה וקדוש, אבל גם עם החרטה והשפל רוח (ישעיהו ל'ז, ט'ו).

התנ'ך אומר שאלוהים שובר את אלה הגאים והמורדים. פרעה האדיר העמיד את עצמו נגד אלוהים, אך אלוהים שבר אותו ושחרר את עמו משעבוד ומבושה. אני ה' אלוהיך אשר הוצאתי אותך ממצרים למען לא תהיו עוד עבדים למצרים; שברתי את מוטות עולך ואפשרתי לך ללכת בראש מורם (ויקרא כ'ו, יג). אלוהים מעניש את כל אלה שמתנגדים לו בגאווה. עבדי ישירו משמחת לבם, אבל אתם תצעקו מכאב לב ותבכי בשבר רוח (ישעיהו ל'ה, י'ד).

בעינינו, דברים שבורים נבזים כחסרי ערך, אבל אלוהים יכול לקחת את מה שנשבר ולהפוך אותו מחדש למשהו טוב יותר, משהו שהוא יכול להשתמש בו לתהילתו. דברים שבורים ואנשים שבורים הם תוצאה של חטא. אולם אלוהים שלח את בנו, שהיה ללא חטא, להישבר כדי שנוכל להירפא. בלילה שלפני מותו, ישוע שבר את הלחם ואמר, זה הגוף שלי, אשר נשבר עבורך. הוא הלך כל הדרך לגולגולתא כדי למות כדי שנוכל לחיות. מותו איפשר לאנושות השבורה והחוטאת להתפייס עם אלוהים ולהירפא. ללא גופו השבור של ישוע, לא נוכל להיעשות שלמים. אֲבָל עַל פִּשְׁעֵינוּ נֶקַב, עַל עֲווֹנֵינוּ נֶחֱצָה; העונש שהביא לנו שלום היה עליו, ובפצעיו נרפאנו (ישעיהו ל'ג, ה).

רק כאשר אנו מתמסרים למשיח נוכל להשתקם ולשנות. כניעה כזו דורשת שבירה מצידנו (לוקס ט':23). הרומים 6:1-14 מתאר כיצד מאמינים מתים מחטא וחיים לאלוהים במשיח. תבע את ההבטחה שאי אפשר להפר: בעולם הזה תהיה לך צרות. אבל תת לב! התגברתי על העולם (יוחנן טז:33). צדיק יכול להיות הרבה צרות, אבל ה' מציל אותו מכולם; הוא מגן על כל עצמותיו, אף אחת מהן לא תישבר. ... יהוה גואל את עבדיו; לא יורשע מי שמוצא בו מקלט (תהילים ל'ד:19-22).

ישוע ראה את כל הדברים באור הנצח, וכך עלינו: הבה נשים עינינו בישוע, המחבר והמשלים את אמונתנו, אשר בשל השמחה שהונחה לפניו סבל את הצלב, בז לחרפתו, והתיישב יד ימינו של כסא אלוהים. התבונן במי שסבל התנגדות כזו מצד אנשים חוטאים, כדי שלא תתעייף ותאבד לב (עברים יב:2-3).

אלוהים מושך אותנו, הוא קורא לנו. הוא משתוקק שנבוא אליו כדי שיוכל לרפא אותנו. לעתים קרובות, איננו מסוגלים לשמוע את קריאתו מכיוון שאנו כל כך עסוקים בדברים אחרים - החיים שלנו, המשפחות שלנו, העבודה שלנו, הבעיות והאומללות שלנו. לפעמים אנחנו חייבים להישבר לפני שאנחנו מבינים את הצורך שלנו. והצורך העמוק ביותר שלנו הוא להתפייס עם אלוהים. רק כך נוכל להיות שלמים (מתי ה':5).

הפתרון לעולם לא יכול לבוא מהמאמצים או מההשתדלות שלנו, אלא מגיע רק ממנו. רק כאשר אנו מזהים את הצורך שלנו באלוהים, אנו מסוגלים להסיר את עינינו מעצמנו ולמקד אותן באלוהים ובישוע המשיח. רק כאשר נפסיק לחשוב על עצמנו ונתחיל לחשוב על מה שישוע עשה עבורנו, נוכל להתחיל לרפא. רק כאשר אנו מודים בצורך שלנו ומבקשים מאלוהים לחיים שלנו, יכול אלוהים להתחיל לשפר אותנו. רק כאשר אנו מודים שאנו שבורים יכול אלוהים להפוך אותנו למה שהוא רוצה שנהיה. ברגע שאנו משחררים את עצמינו ומציבים את אלוהים במרכז חיינו, כל השאר נופל על מקומו (מתי ו':33).

במהלך השבוע האחרון לחייו של ישוע, הוא אכל ארוחה, ואישה הגיעה עם צנצנת אלבסטר של בושם יקר מאוד, עשוי נרד טהור. היא שברה את הצנצנת ושפכה את הבושם על ראשו (מרקוס י'ד:3). פעולתה של האשה לשבור את צנצנת האבסטר הייתה סמלית לכמה דברים: ישוע ישבור בקרוב על הצלב, וכל הבאים אחריו חייבים להיות מוכנים גם להישבר. אבל התוצאה של שבר יקר כזה היא יפה, אכן.

התמסרו לאלוהים ואפשרו לו להפוך אותך שלם, לתת לחייך משמעות, מטרה ושמחה. בטח בו. ואנחנו יודעים שבכל הדברים פועל אלוהים לטובתם של אוהבי אותו, שנקראו על פי תכליתו (רומים ח, 28).