מה אומר התנ'ך על להיות בכלא או בכלא?

תשובה



ישנם שני סוגים של אנשים בכלא או בכלא: אלה שהואשמו ונפלו שלא כדין על ידי מערכת לא צודקת, ואלה אשמים ועונשם צודק לפי שיטת החוק שהם הפרו. לתנ'ך יש מה לומר גם לחפים מפשע וגם לאשמים שנמצאים בכלא/כלא. לאשמים, התנ'ך ממליץ על אמת וכניעה לחוקי השלטון, והוא מציע חופש מכלא הרוחני של החטא - חירות שמגיעה דרך אישיותו של המשיח (רומים ו':18). לתמימים והנאשמים שלא כדין, התנ'ך מציע שלום, סבלנות ותקווה בנסיבות קשות, כמו גם תקווה לשכר שמימי.



ציות לרשויות ולחוקים הוא עיקרון מקראי. אלוהים הקים ממשלות לשמור על הסדר ולהגן על האזרחים, ואם אדם מפר ביודעין את חוקי הארץ, התנ'ך אומר שאותו אדם יישא בעונש על מעשיו (רומים י'ג:1–4). אם ללכת לכלא או לכלא הוא העונש ההולם על מה שאדם עשה, על פי חוקי אומתו, התנ'ך אינו מתרץ את אותו אדם או מבקש לשחרר אותו. המקרא קורא לכניעה לכללים ולרשויות טובה (טיטוס ג:1). אסור לנו לבצע פשעים (פטרוס א' ד':15). עם זאת, השליח פאולוס ורוב השליחים האחרים נכלאו בשלב זה או אחר בגלל הטפת הבשורה. אם ציות לדבר אלוהים נחשב לפשע שבגינו יש לכלוא אדם, אז הנוצרים צריכים להמשיך בציות לאלוהים, גם אם התוצאה היא מאסר (מעשי השליחים 5:29).





ישנן דוגמאות רבות בכתובים לגברים חפים מפשע שהוכנסו לכלא. יוסף הושלך לכלא מצרי משום שהואשם שלא כדין בתקיפה מינית של אשת אדוניו (בראשית ל'ט:6-20). האמת היא שהאישה הציעה את יוסף, וכשיוסף דחה אותה, היא נקמה את נקמתה בשקר לגביו. האמת נקברה, ויוסף נקלע לכלא, אבל ה' היה איתו (פסוק כא).



יוחנן המטביל נזרק לכלא גם מסיבות לא מוצדקות: המלך הורדוס כעס עליו על שאמר שזה לא בסדר שהמלך ישא את אשת אחיו (מרקוס ו' 17–18). בכלא, יוחנן קיבל עידוד מיוחד מהאדון (לוקס ז':22). בסופו של דבר נערף ראשו של ג'ון מתוך גחמה, כדי לפייס את משאלותיה של אשתו הנועזת של הורדוס.



המצבים של יוחנן ויוסף היו נורא לא צודקים, אבל התנ'ך אף פעם לא אומר שנוכל להימנע מעוול. למעשה, על הנוצרים לצפות לרדיפה בלתי צודקת בעולם לא צודק (מתי ה':10–12). חברים יקרים, אל תופתעו מהניסיון הלוהט שהגיע עליכם כדי לבחון אתכם, כאילו משהו מוזר קורה לכם (פטרוס א' ד':12). נעמוד בפני ניסיונות מסוגים רבים ועלינו לשמוח לראותם (יעקב א':2). התנ'ך אינו מבטיח חופש ממאבק או מעוול בעולם הזה. אולם, בעולם הבא יהיה צדק גמור (ישעיהו ל'ב, א). עד לאותו זמן, אלוהים מבטיח לשחרר אותנו רוחנית ורגשית. בכל מקום שבו רוחו של האדון נמצאת, יש חופש - אפילו בתוך תא כלא (ב' קורינתיים ג':17).