למה מתכוון התנ'ך כשהוא מתייחס לתפוצות?

תשובה

המילה תְפוּצוֹת הוא תעתיק של מילה יוונית שפירושה לזרוע ברחבי או להפיץ בארצות זרות או לפזר לחו'ל. צורה כלשהי של המילה היוונית נראית בשש קטעים שונים של הברית החדשה, ובמשמעות הפשוטה ביותר, התפוצות מתייחסת ליהודים שחיו מחוץ לישראל לאחר שהתפזרו או התפזרו למדינות גויות אחרות. בשפה המודרנית, התפוצות מתייחסת לפיזור היהודים ברחבי אירופה שחזרו למולדתם ב-1948 עם הקמת מדינת ישראל בהחלטת האו'ם.

לאורך ההיסטוריה של ישראל, העם היהודי נכבש ונשלח לגלות מספר פעמים שונות. בעוד שרבים מהם חזרו ארצה כאשר נוצרה ההזדמנות, רבים אחרים נשארו בארצות הגויים. אבל הגלות הכפויה של יהודים הייתה רק חלק קטן מהסיבה שיהודים היו מפוזרים ברוב חלקי האימפריה הרומית בתקופת הברית החדשה. השפעות כלכליות ופוליטיות אחרות הביאו לכך שיהודים רבים אחרים עזבו את ישראל לארצות נוחות ורווחיות יותר.

היו אוכלוסיות יהודיות גדולות גם במצרים וגם בסוריה, עם אוכלוסייה יהודית מוערכת באלכסנדריה, מצרים בלבד, של יותר ממיליון יהודים. במהלך השלטון הרומי נלקחו גם יהודים רבים לרומא כעבדים, והיו אוכלוסיות יהודיות גדולות בכמה חלקים שונים של האימפריה הרומית. ההיסטוריון הרומי אימסן כתב, תושבי פלסטין היו רק חלק, ולא החלק החשוב ביותר, של היהודים; הקהילות היהודיות של בבל, סוריה, אסיה קטין ומצרים היו מעולה בהרבה על אלה של פלסטין. יהודים היו מפוזרים בכל כך הרבה מהעולם הידוע עד שההיסטוריון היהודי יוספוס כתב שאין עיר, אף שבט, בין אם יווני או ברברי, שההלכה היהודית והמנהגים היהודיים לא השתרשו בה.

ברור שעד ביאת ישו, היהודים היו מפוזרים ברחבי האימפריה הרומית. אז בזמן שישוע התחיל את שירותו הארצי, סביר להניח שחיו יותר יהודים מחוץ לישראל מאשר בה. זה חשוב להבין כי זה עוזר לנו להבין עד כמה מושלם היה העיתוי של בואו של ישוע. כשהיוונית מדוברת ברבים ברחבי האימפריה הרומית ויהודים שהתפזרו או התפזרו בין האומות, הגיע הזמן שישוע יבוא והבשורה תתפשט ברחבי האימפריה הרומית. כפי שאומר הגלטים 4:4-5, אבל כשהגיע מלאות הזמן , שלח אלוהים את בנו, שנולד מאישה, יליד החוק, לפדות את מי שהיו תחת החוק, כדי שנקבל את האימוץ כבנים (ההדגשה הוספה).

אז, במשמעות הרחבה של המילה, התפוצות תתייחס לאינספור היהודים החיים מחוץ לישראל, וזו בדיוק המשמעות שאנו רואים ביוחנן ז' 35, שם יתהו המנהיגים הדתיים היהודים לאן ישוע הולך ואם הוא התכוון ללכת לפיזור בין היוונים וללמד את היוונים. ישוע אמר להם שלשם שהוא הולך הם לא יוכלו לבוא, וגם לא יוכלו למצוא אותו. ישוע, כמובן, דיבר על חזרה להיות עם אלוהים האב, אבל המנהיגים היהודים חשבו שהוא הולך להיות עם יהודים הפזורים בחו'ל במקום זאת.

עם זאת, בשאר הברית החדשה, נראה שמשמעות הגולה מתפתחת במקצת. ראשית היא מתייחסת יותר ספציפית לנוצרים יהודים שהיו פרוסים בכל רחבי האימפריה הרומית ולא ליהודים בכלל. במעשי השליחים 8:1–4 אנו רואים את הבשורה מופצת עם תחילת הרדיפה של נוצרים יהודים בירושלים, כך שהנוצרים היהודים התפזרו או התפזרו באזורי יהודה ושומרון ואלה שהיו מפוזרים הלכו לכל מקום והטיפו את המילה.

אותם נוצרים יהודים ראשונים שברחו מישראל בגלל הרדיפה שהחלה לאחר מותו של סטיבן היו עוברים לכל רחבי האימפריה הרומית ולוקחים את המסר של ישוע המשיח לקהילות יהודיות ובתי כנסת יהודיים מבוססים וגדולים כבר בכל רחבי האימפריה הרומית. שוב, במעשי השליחים י'א:19, אנו רואים את המילה המשמשת בהתייחסות לנוצרים יהודים, שהתפזרו לאחר הרדיפה שהתעוררה על סטפנוס [ו] נסעו עד לפיניקיה, קפריסין ואנטיוכיה, מבלי להטיף את המילה לאיש מלבד היהודים. רק.

אלוהים אפשר - אפילו תזמר - את התפשטותם של מיליוני יהודים ברחבי האימפריה הרומית כדי לשמש חלק מרכזי בהפצה המהירה של הבשורה. מכיוון שהנוצרים היהודים נאלצו לברוח מירושלים עקב רדיפות, הם יכלו לנסוע כמעט לכל חלק בעולם ולמצוא אוכלוסיה יהודית ובית כנסת יהודי שמהם ניתן לחלוק את בשורת המשיח. מכיוון שהיהודים כבר הכירו את הברית הישנה, ​​הרקע נקבע והתזמון היה מושלם להתפשטות הבשורה ברחבי האומות.

לכן, כשג'יימס כתב באיגרת שלו שהוא כותב לשנים עשר השבטים הפזורים בחו'ל (יעקב א', א'), ברור שהוא כתב לנוצרים יהודים שאלוהים פיזר ברחבי האימפריה הרומית. אבל אז השימוש של פטרוס במונח מקבל משמעות מלאה עוד יותר, וכעת הוא מערב גם נוצרים יהודים וגם גויים שהיו מפוזרים בכל המחוזות באסיה הקטנה: לעולי הרגל של הפיזור בפונטוס, גלטיה, קפדוקיה, אסיה וביתניה (פטרוס הראשון). 1:1). אנו יודעים מההקשר של פטרוס הראשון שהוא כותב לנוצרים יהודים וגויים, אז אנו רואים את המילה תְפוּצוֹת הכוונה כעת לנוצרים באופן כללי, יהודים וגויים כאחד.

בהתבוננות בקטעים השונים שבהם מילה זו נמצאת, אנו יכולים לראות כיצד המשמעות של תְפוּצוֹת התפתח במקצת בברית החדשה. במקור זה התייחס לכל היהודים שחיו מחוץ לישראל. אחר כך הוא קיבל משמעות מוגבלת יותר, והתייחס ספציפית לנוצרים יהודים שהיו מפוזרים ברחבי האימפריה הרומית. לבסוף, אנו רואים משמעות כללית עוד יותר, שכן היא חלה הן על נוצרים יהודים והן על גויים שהיו מפוזרים בעולם עוין לעתים קרובות.