תקציר מגילת איכה

תקציר מגילת איכה - סקר תנ'ך מְחַבֵּר: מגילת איכה אינה מזהה במפורש את מחברו. המסורת היא שהנביא ירמיהו כתב איכה. תפיסה זו היא בסבירות גבוהה בהתחשב בעובדה שהמחבר היה עד להחרבת הבבלים את ירושלים. ירמיהו מתאים לסייג זה (דברי הימים ב' ל'ה:25; ל'ו:21-22).






תאריך כתיבה: מגילת איכה נכתבה ככל הנראה בין 586 ל-575 לפנה'ס, במהלך או זמן קצר לאחר נפילת ירושלים.



מטרת הכתיבה: כתוצאה מעבודת האלילים המתמשכת וחסרת החרטה של ​​יהודה, איפשר אלוהים לבבלים למצור, לבזוז, לשרוף ולהרוס את העיר ירושלים. מקדש שלמה, שעמד כ-400 שנה, נשרף עד היסוד. הנביא ירמיהו, עד ראייה לאירועים אלו, כתב את מגילת איכה כקינה על מה שקרה ליהודה וירושלים.



פסוקי מפתח:





איכה ב,יז, יהוה עשה את אשר תכנן; הוא מילא את דברו, אשר קבע מזמן. הוא הפיל אותך בלי רחמים, הוא נתן לאויב להתמוגג עליך, הוא הרים את קרן אויביך.



איכה ג' 22-23, בגלל אהבתו הגדולה של יהוה לא נכלה, כי רחמיו לעולם אינם נכשלים. הם חדשים בכל בוקר; גדולה נאמנותך.

איכה ה, 19-22, אתה, יהוה, מלכות לעולם; כסאך עומד מדור לדור. למה אתה תמיד שוכח אותנו? למה אתה נוטש אותנו כל כך הרבה זמן? השיבנו לך, יהוה, ונשוב; תחדש את ימינו כמו של פעם, אלא אם כן דחית אותנו כליל וכועסת עלינו ללא מידה.

סיכום קצר: מגילת איכה מחולקת לחמישה פרקים. כל פרק מייצג שיר נפרד. בעברית המקורית, הפסוקים הם אקרוסטיים, כל פסוק מתחיל באות הבאה של האלפבית העברי. במגילת איכה, הנביא ירמיהו מבין שהבבלים היו הכלי של אלוהים להבאת משפט על ירושלים (איכה א' 12-15; ב':1-8; ד':11). איכה מבהירה שחטא ומרד היו הגורמים לשפיכת זעמו של אלוהים (א':8-9; ד':13; ה':16). הקינה מתאימה בשעת מצוקה, אך היא צריכה לפנות את מקומו במהירות לחרטה ולתשובה (איכה ג' 40-42; ה' 21-22).

תוצאות מקדימות: ירמיהו נודע כנביא הבוכה בשל תשוקתו העמוקה והמתמשכת לעמו ולעירם (איכה ג':48-49). את אותו צער על חטאי העם ודחייתם מאלוהים הביע ישוע כשהתקרב לירושלים והביט קדימה אל חורבן בידי הרומאים (לוקס י'ט:41-44). בגלל דחיית היהודים את משיחם, אלוהים השתמש במצור הרומי כדי להעניש את עמו. אבל אלוהים אינו שמח בכך שהוא צריך להעניש את ילדיו והצעתו לישו המשיח כאמצעי לחטא מראה את חמלתו הגדולה על עמו. יום אחד, בגלל המשיח, אלוהים ימחה את כל הדמעות (התגלות ז':17).

יישום מעשי: אפילו בשיפוט נורא, אלוהים הוא אלוהים של תקווה (איכה ג':24-25). לא משנה כמה רחוק הלכנו ממנו, יש לנו תקווה שנוכל לחזור אליו ולמצוא שהוא רחמן וסלחן (יוחנן א':9). אלוהינו הוא אלוהים אוהב (איכה ג' 22), ובגלל אהבתו וחמלתו הגדולה, הוא שלח את בנו כדי שלא נאבד בחטאינו, אלא נוכל לחיות איתו לנצח (יוחנן ג' 16). נאמנותו של אלוהים (איכה 3:23) והגאולה (איכה 3:26) הן תכונות שנותנות לנו תקווה ונחמה רבה. הוא לא אל חסר עניין, גחמני, אלא אלוהים שיציל את כל הפונים אליו, יודה שהם לא יכולים לעשות דבר כדי לזכות בטובתו, ויקרא לחסדי ה' כדי שלא נכלה (איכה ג' 22). ).



Top