תקציר ספר מלכים ב'

מְחַבֵּר: ספר מלכים ב' אינו מציין את שם מחברו. המסורת היא שהנביא ירמיהו היה מחבר מלכים א' וגם ב'.


תאריך כתיבה: ספר מלכים 2, יחד עם מלכים 1, נכתב ככל הנראה בין 560 ל-540 לפנה'ס.

מטרת הכתיבה: ספר מלכים ב' הוא המשך לספר מלכים א'. הוא ממשיך את סיפור המלכים על הממלכה החצויה (ישראל ויהודה.) ספר מלכים ב' מסתיים בהפלה הסופית וגירוש עם ישראל ויהודה לאשור ובבל, בהתאמה.

פסוקי מפתח:

מלכים ב' יז, ז-ח: 'כל זה קרה כי חטאו בני ישראל ליהוה אלוהיהם אשר העלה אותם ממצרים מכוח פרעה מלך מצרים. הם עבדו לאלים אחרים והלכו אחר נוהגי האומות שגירש ה' לפניהם, וכן הנוהגים שהנהיגו מלכי ישראל.'

מלכים ב' כ'ב, א-ב: 'יאשיהו היה בן שמונה שנים במלך ומלך בירושלים שלושים ואחת שנה. עשה הישר בעיני יהוה והלך בכל דרכי דוד אביו, לא פנה ימינה ושמאלה.'

מלכים ב, כ'ד:ב: יהוה שלח עליו פושטים מבבלים, ארמים, מואבים ועמונים. הוא שלח אותם להשמיד את יהודה, כדבר יהוה שהכריזו עבדיו הנביאים.

מלכים ב' ח, יט: אף על פי כן, למען דוד עבדו, לא רצה יהוה להשמיד את יהודה. הוא הבטיח לשמור מנורה לדוד ולצאצאיו לנצח.

סיכום קצר: מלכים שניים מתארים את נפילתה של הממלכה המחולקת. נביאים ממשיכים להזהיר את העם שמשפטו של אלוהים בפתח, אך הם לא יחזרו בתשובה. ממלכת ישראל נשלטת שוב ושוב על ידי מלכים רשעים, ולמרות שכמה ממלכי יהודה טובים, רובם מובילים את העם מעבודת ה'. השליטים הטובים המעטים הללו, יחד עם נביאי אלוהים, אינם יכולים לעצור את שקיעתה של האומה. ממלכת ישראל הצפונית נהרסת בסופו של דבר על ידי האשורים, וכ-136 שנים לאחר מכן מושמדת ממלכת יהודה הדרומית על ידי הבבלים.

ישנם שלושה נושאים בולטים בספר מלכים ב'. ראשית, ה' ישפוט את עמו כאשר הם לא יצייתו ויפנו לו עורף. חוסר הנאמנות של בני ישראל באה לידי ביטוי בעבודת האלילים המרושעת של המלכים והביאה לכך שאלוהים הפעיל את חמתו הצדקנית נגד המרד שלהם. שנית, דבריהם של נביאי אלוהים האמיתיים מתגשם תמיד. כי ה' תמיד מקיים את דברו, כך גם דברי נביאיו נכונים תמיד. שלישית, ה' נאמן. הוא זכר את הבטחתו לדוד (שמואל ב ז, י-יג), ולמרות חוסר הציות של העם ושל המלכים הרעים ששלטו בהם, ה' לא הביא קץ למשפחתו של דוד.

תוצאות מקדימות: ישוע משתמש בסיפוריה של אלמנת צרפת מלכים א' ונעמן במלכים ב' כדי להמחיש את האמת הגדולה של חמלת אלוהים כלפי אלה שהיהודים נחשבו לא ראויים לחסדו של אלוהים - העניים, החלשים, המדוכאים, גובי מסים, שומרונים, גויים . על ידי ציטוט הדוגמאות של אלמנה ענייה ומצורעת, ישוע הראה את עצמו כרופא הגדול המרפא ומשרת את אלה הזקוקים ביותר לחסד ריבוני אלוהי. אותה אמת הייתה הבסיס לתעלומת גופו של ישו, הכנסייה שלו, אשר תימשך מכל רמות החברה, זכר ונקבה, עשירים ועניים, יהודים וגויים (אפסים ג':1-6).

רבים מהניסים של אלישע בשרו את אלה של ישוע עצמו. אלישע גידל את בנה של האשה השונמית (מלכים ב' ד' 34-35), ריפא את נעמן מצרעת (מלכים ב' ה', 1-19) והרבה כיכרות לחם כדי להאכיל מאה אנשים עם חלק מהשארים (מלכים ב' ד' 42). -44).

יישום מעשי: אלוהים שונא חטא והוא לא יאפשר לו להימשך ללא הגבלת זמן. אם אנו שייכים לו, אנו יכולים לצפות למשמעת שלו כאשר אנו לא מצייתים לו. אב אוהב מתקן את ילדיו לטובתם וכדי להוכיח שהם אכן שייכים לו. אלוהים עשוי לפעמים להשתמש בכופרים כדי להביא תיקון לעמו, והוא נותן לנו אזהרה לפני מתן משפט. כנוצרים, יש לנו את דברו כדי להדריך אותנו ולהזהיר אותנו כאשר אנו הולכים שולל מדרכו. כמו הנביאים של פעם, דברו אמין ותמיד דובר אמת. נאמנותו של אלוהים לעמו לעולם לא תיכשל, אפילו כשנצליח.

סיפורי האלמנה והמצורעת הם דוגמאות עבורנו ביחס לגוף המשיח. בדיוק כפי שאלישע ריחם על אלה מהרמות הנמוכות של החברה, עלינו לקבל את פני כל מי ששייך למשיח לכנסיות שלנו. אלוהים אינו מכבד אנשים (מעשי השליחים י':34), וגם אנחנו לא צריכים להיות.