תקציר ספר מלכים א'

מְחַבֵּר: ספר מלכים א' אינו מציין במפורש את שם מחברו. המסורת היא שזה נכתב על ידי הנביא ירמיהו.

תאריך כתיבה: ספר המלכים הראשון נכתב ככל הנראה בין 560 ל-540 לפנה'ס.

מטרת הכתיבה: ספר זה הוא ההמשך לשמואל א' ו-2 ומתחיל במעקב אחר עלייתו של שלמה למלוכה לאחר מות דוד. הסיפור מתחיל בממלכה מאוחדת, אך מסתיים בעם המחולק ל-2 ממלכות, המכונה יהודה וישראל. מלכים א' ו-ב' משולבים לספר אחד בתנ'ך העברי.


פסוקי מפתח:

מלכים א א, 30, 'בוודאי אקיים היום את אשר נשבעתי לך בה' אלוהי ישראל: שלמה בנך יהיה מלך אחרי, והוא ישב על כסאי במקומי'.

מלכים א ט, ג, 'אמר לו ה': שמעתי את התפילה ואת התחינה שעשית לפני; קידשתי את המקדש הזה, אשר בנית, על ידי כך ששם את שמי לנצח. העיניים שלי והלב שלי תמיד יהיו שם''.

מלכים א יב,טז, 'כאשר ראו כל ישראל שהמלך מסרב לשמוע להם, ענו למלך: 'מה חלקנו בדוד, איזה חלק בבן ישי? לאהליך ישראל! שמור על ביתך, דוד!''

מלכים א' יב:28, 'לאחר שביקש עצה, עשה המלך שני עגלי זהב. אמר לעם: יותר מדי בשבילכם לעלות לירושלים. הנה אלהיך ישראל אשר העלו אותך ממצרים''.

מלכים א' יז,א, 'ועתה אמר אליהו התשבי מתשב בגלעד לאחאב: חי יהוה אלוהי ישראל אשר אני עובד, לא יהיה טל ומטר בשנים הבאות אלא. במילה שלי.''

סיכום קצר: ספר מלכים א' מתחיל בשלמה ומסתיים באליהו. ההבדל בין השניים נותן לך מושג לגבי מה שביניהם. שלמה נולד לאחר שערוריית ארמון בין דוד לבת שבע. כמו אביו, הייתה לו חולשה לנשים שתפיל אותו. שלמה עשה טוב בהתחלה, התפלל לחוכמה ובנה מקדש לאלוהים שלקח שבע שנים לבנות אותו. אבל אז הוא בילה שלוש עשרה שנים בבניית ארמון לעצמו. הצטברות של נשים רבות הובילה אותו לעבוד את אליליהן ולהתרחק מאלוהים. לאחר מותו של שלמה, שלטו בישראל שורה של מלכים, שרובם היו רשעים ועובדי אלילים. העם התרחק יותר מאלוהים, ואפילו הטפת אליהו לא הצליחה להחזיר אותם. בין המלכים הרעים ביותר היו אחאב ומלכתו איזבל, שהביאו את פולחן הבעל לשיאים חדשים בישראל. אליהו ניסה להחזיר את בני ישראל לעבודת יהוה, כשהוא מאתגר את כוהני האלילים של הבעל לעימות עם אלוהים בהר הכרמל. כמובן, אלוהים ניצח. זה הכעיס את המלכה איזבל (בלשון המעטה). היא הורתה למות אליהו, אז הוא ברח והתחבא במדבר. מדוכא ותשוש אמר, תן לי למות. אבל אלוהים שלח מזון ועידוד לנביא ולחש לו בקול עדין שקט ותוך כדי כך הציל את חייו לעבודה נוספת.

תוצאות מקדימות: בית המקדש בירושלים, שבו הייתה שוכנת רוח ה' בקודש הקודשים, מבשר על המאמינים במשיח שרוח הקודש שוכנת בהם מרגע ישועתנו. כשם שבני ישראל היו צריכים לנטוש את עבודת האלילים, כך עלינו להרחיק כל מה שמפריד בינינו לבין אלוהים. אנחנו עמו, בית המקדש של אלוהים חיים. קורינתיים השנייה ו':16 אומר לנו, איזו הסכמה יש בין מקדש אלוהים לאלילים? כי אנחנו בית המקדש של אלוהים חיים. כמו שאמר ה': 'אחי איתם ואלך בתוכם, ואהיה להם לאל, והם יהיו לי לעם''.

אליהו הנביא היה מבשר המשיח ושליחי הברית החדשה. אלוהים אפשר לאליהו לעשות דברים מופלאים כדי להוכיח שהוא באמת איש אלוהים. הוא הקים מן המתים את בנה של אלמנת צרפת, וגרם לה לקרוא: 'עכשיו אני יודע כי אתה איש אלוהים וכי דבר ה' מפיך הוא אמת'. באותו אופן, אנשי אלוהים שאמרו את דבריו באמצעות כוחו ניכרים בברית החדשה. לא רק שישוע הקים את לזרוס מן המתים, אלא שהוא גם הקים את בנה של אלמנת נאין (לוקס ז':14-15) ואת בתו של יאירוס (לוקס ח':52-56). השליח פטרוס גידל את דורקס (מעשי השליחים 9:40) ופאולוס העלה את אוטיכוס (מעשי השליחים כ':9-12).

יישום מעשי: בספר מלכים א' יש שיעורים רבים למאמינים. אנו רואים אזהרה לגבי החברה שאנו מקיימים, ובמיוחד בכל הנוגע לקשרים קרובים ונישואים. מלכי ישראל שכמו שלמה נישאו לנכריות חשפו את עצמם ואת העם שהם שלטו לרוע. כמאמינים במשיח, עלינו להיות זהירים מאוד במי אנו בוחרים כחברים, שותפים עסקיים ובני זוג. אל תטעה: חברה רעה משחיתה אופי טוב' (הראשונה לקורינתים ט'ו:33).

ניסיונו של אליהו במדבר מלמד גם שיעור חשוב. לאחר ניצחונו המדהים על 450 נביאי הבעל בהר הכרמל, שמחתו הפכה לצער כאשר הוא נרדף על ידי איזבל וברח על נפשו. חוויות כאלה בפסגת הרים גוררות לעתים קרובות אכזבה ודיכאון וייאוש שעלולים בעקבותיו. עלינו להיות על המשמר לסוג כזה של חוויה בחיים הנוצריים. אבל אלוהינו נאמן ולא יעזוב ולא יעזוב אותנו. הצליל השקט והעדין שעודד את אליהו יעודד אותנו.