איך אתה מאזן בין חופשה לבין כיבוד הוריך?

תשובה

גם ההורים הנוצרים וגם ילדיהם הנשואים עלולים להתקשות באיזון בין הרעיון של חופשה ובין כיבוד הורים. כמה קטעים רלוונטיים בתנ'ך:


'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ויתחבר (דבוק) באשתו והיו לבשר אחד' (בראשית ב, כד).

'ילדים, שמעו להוריכם באלוהים, כי זה נכון' (אפסים ו:1).

'כבד את אביך ואת אמך למען תאריך ימים בארץ ה' אלוקיך נותן לך' (שמות כ, יב).

ישנם שלושה היבטים לאמירה של בראשית ב' 24: 1. עזיבה - זה מצביע על כך שבמשפחה יש שני סוגים של מערכות יחסים. יחסי הורה-ילד הם הזמניים ותהיה עזיבה. היחסים בין בעל-אישה הם היחסים הקבועים - מה שאלוהים חיבר יחד, אל תפריד האדם (מתי יט:6). בעיות מתרחשות בחיי המשפחה כאשר שני התפקידים הללו מתהפכים ומתייחסים ליחסי הורה-ילד כמערכת היחסים העיקרית. כאשר ילד בוגר התחתן ויחסי הורה-ילד נשארים ראשוניים, האיחוד החדש שנוצר מאוים.

2. Cleave - המילה העברית המתורגמת cleave מתייחסת ל(1) לרדוף אחרי מישהו אחר ו(2) להיות דבוק או דבוק למשהו/מישהו. אז גבר צריך לרדוף חזק אחרי אשתו לאחר הנישואין (החיזור לא צריך להסתיים בנדרי החתונה) והוא צריך להיות דבוק אליה כמו דבק. פיצול זה מעיד על קרבה כזו שלא צריך להיות קשר קרוב יותר מזה שבין שני בני הזוג, לא עם אף חבר לשעבר או עם אף הורה.

3. והם יהפכו לבשר אחד - נישואים לוקחים שני אנשים ויוצרים ישות יחידה חדשה. צריך להיות שיתוף ואחדות כאלה בכל היבט (פיזי, רגשי, אינטלקטואלי, כלכלי, חברתי) שניתן לתאר בצורה הטובה ביותר את האחדות שנוצרה כבשר אחד. שוב, כאשר יש שיתוף ותמיכה רגשית גדולה יותר מיחסי הורה-ילד מתמשכים מאשר מיחסי בעל-אישה, האחדות בתוך הנישואים מאוימת, וכתוצאה מכך חוסר איזון לא מקראי.

בהתחשב בשלושת ההיבטים הללו של בראשית ב':24, יש גם את האזהרות הכתובות לכבד את ההורים. זה כולל התייחסות אליהם בכבוד (משלי 30:11,17), ציות להם כאשר פקודותיהם תואמות את חוקי אלוהים (באדון אפסיים 6:1), וטיפול בהם ככל שהם מתבגרים (מרקוס 7). :10-12; טימותיאוס א' ה':4-8).

הגבול בין שתי הפקודות הללו נמתח במקום שבו מתבקשים לקיים עיקרון אחד באופן שיפר את העיקרון או הפקודה האחרים. כאשר התערבותו של הורה מפרה את העזיבה משום שהיא מתייחסת ליחסי הורה-ילד כראשוניים (הדרישה לצייתנות, תלות או אחדות רגשית על הרצונות, התלות או האחדות עם בן הזוג), יש לדחות זאת בכבוד. רצונותיו של בן הזוג מכובדים. עם זאת, כאשר ישנם צרכים אמיתיים של הורה מזדקן (גופני או רגשי, בהנחה שהצורך הרגשי אינו גובר על עקרון העזיבה), יש למלא את הצורך הזה, גם אם בן הזוג אינו אוהב את החותן. האהבה המקראית כלפי ההורה המזדקן ניתנת על סמך הבחירה לעשות את הדבר האוהב, גם כשלא מתחשק לעשות זאת.

האיזון בין המנדטים הכתובים הללו דומה לציווי לציית לבעלי הסמכות (רומים 13) ולדוגמה של השליחים המפרים את העיקרון הזה כאשר אנשי הסמכות מבקשים מהם לפעול בניגוד לצוות האל. במעשי השליחים 4:5-20, השליחים דחו את דרישתם של השלטונות היהודיים להפסיק להטיף את הבשורה משום שהפקודה שלהם הפרה את אלוהים, אך השליחים עשו זאת בצורה מכובדת. באופן דומה, ישוע אומר שעלינו לכבד את הורינו, אך מערכת היחסים בין הורה לילד היא משנית ליחסינו עם המשיח (לוקס י'ד:26). באופן דומה, כאשר הורים מפרים את עקרונות בראשית ב':24, יש לא לציית להורים בכבוד. אבל בקצה הנגדי של הספקטרום, יש להתעלם מרצונותיו של בן הזוג אם הוא/היא לא מוכנים להשקיע את הזמן, האנרגיה והכספים הנדרשים כדי לענות על צרכיו של הורה מזדקן; תוך זכור כי יש להבחין בין צרכים פיזיים ורגשיים אמיתיים לצרכים המורגשים של הורה שתלטני ותובעני.