כיצד אנו יודעים שהתנ'ך הוא דבר אלוהים?

איך נדע שהתנ'ך הוא דבר אלוהים, ולא האפוקריפים, הקוראן, ספר המורמונים וכו'? תשובה



השאלה איזה טקסט דתי (אם בכלל) הוא דבר אלוהים האמיתי היא בעלת חשיבות עליונה. כדי להימנע מהיגיון מעגלי, השאלה הראשונה שעלינו לשאול היא: איך נדע אם אלוהים מתקשר מלכתחילה? ובכן, אלוהים יצטרך לתקשר בצורה שאנשים יוכלו להבין, אבל זה גם אומר שאנשים יכולים להמציא את המסרים שלהם ופשוט לטעון שהם באו מאלוהים. לכן, נראה הגיוני לחשוב שאם אלוהים היה רוצה לאמת את התקשורת שלו הוא יצטרך לאמת אותה באופן שלא יכול להיות משוכפל על ידי בני אדם בלבד - במילים אחרות, על ידי ניסים. זה מצמצם את התחום בצורה ניכרת.



מעבר לראיות לנכונות התנ'ך (עדויות כתב יד) ולהיסטוריות שלו (עדויות ארכיאולוגיות), העדות החשובה ביותר היא זו של השראתו. הקביעה האמיתית של טענתו של המקרא לאמת מוחלטת בהשראתו היא בראיות העל טבעיות שלו, כולל נבואה. אלוהים השתמש בנביאים כדי לדבר ולכתוב את דברו ואלוהים משתמש בניסים כמו נבואה שהתגשמה כדי לאמת את שליחיו. לדוגמה, בבראשית יב, ז', ה' מבטיח שארץ ישראל תהיה עבור אברהם וצאצאיו. בשנת 1948 הוחזרה ישראל לעם היהודי בפעם השנייה בהיסטוריה. זה אולי לא נראה כל כך מדהים עד שתבינו שאף אומה בהיסטוריה של העולם לא התפזרה ממולדתה וחזרה! ישראל עשתה זאת פעמיים. ספר דניאל מנבא בדייקנות את בואו של ארבע הממלכות הגדולות מבבל, למדו-פרס, ליוון, לרומא מאות שנים לפני שכמה מאותן ממלכות עלו למקום עם פרטים על האופן שבו הן ישלטו וישברו. זה כולל את שלטונם של אלכסנדר הגדול ואנטיוכוס התגלות.





ביחזקאל כג נוכל לראות בפירוט מדהים כיצד הייתה אמורה להיהרס העיר צור, כיצד היא תיהרס, וכיצד יושלך פסולתה לים. כאשר אלכסנדר מוקדון צעד על האזור הזה, הוא נתקל בקבוצת אנשים מחוררת במגדל באי מול החוף הסמוך לשם. הוא לא יכול היה לחצות את הים, ולכן לא יכול היה להילחם באלה שהיו במגדל. במקום לחכות להם, הכובש הגאה הטיל על צבאו לזרוק אבנים לים כדי לבנות גשר יבשתי אל המגדל. זה עבד. צבאו חצה את הים והפיל את יושבי המעוז. אבל מאיפה הוא השיג כל כך הרבה אבנים? הסלעים ששימשו לגשר היבשתי היו שאריות ההריסות מהעיר צור. . . אבניו נוצקות לים!



יש כל כך הרבה נבואות הנוגעות למשיח (מעל 270!) שנדרש יותר מכמה מסכים בשווי מקום כדי לרשום את כולן. יתרה מכך, לישוע לא הייתה שליטה על רבים מהם, כגון מקום הולדתו או זמן לידתו. שנית, הסיכוי שאדם אחד ימלא בטעות אפילו 16 מהם הוא 1 ל-10^45. כמה זה? לשם השוואה, יש פחות מ-10^82 אטומים ביקום כולו! וישוע, שאישר את התנ'ך כדבר האל, הוכיח את מהימנותו ואת אלוהותו על ידי תחייתו (עובדה היסטורית שלא ניתן להתעלם ממנה בקלות).



עכשיו שקול את הקוראן - מחברו, מוחמד, לא עשה ניסים כדי לגבות את המסר שלו (גם כאשר הוא התבקש על ידי חסידיו - סורה 17:91-95; 29:47-51). רק במסורת הרבה יותר מאוחרת (החדית') מופיעים ניסים כלשהם לכאורה, וכולם די דמיוניים (כמו מוחמד שחתך את הירח לשניים) ואין להם עדות מהימנה כדי לגבות אותם. יתר על כן, הקוראן עושה טעויות היסטוריות ברורות. המוסלמים מאמינים שהתנ'ך הוא בהשראת אבל עם כמה שגיאות בעריכה (סורה 2:136 וכן סורה 13, 16, 17, 20, 21, 23, 25). השאלה שהם לא יכולים לענות בצורה מספקת היא: 'מתי התנ'ך הושחת?' אם הם אומרים לפני שנת 600 לספירה אז איך הקוראן יכול להעיר למאמינים לקרוא אותו? אם הם טוענים שזה היה אחרי שנת 600 לספירה, אז הם קפצו מהמחבת ואל האש, כי אין לנו שום ספק לגבי הדיוק של כתבי יד מקראיים לפחות מהמאה ה-3 ואילך. גם אם הנצרות הייתה שקרית, לקוראן עדיין יש בעיה בלתי פתירה מכיוון שהוא פוסק נגד נוצרים על כך שהם מאמינים בדברים שהם לא (וגם לא אי פעם) האמינו בהם. לדוגמה, הקוראן מלמד שהנוצרים מאמינים שהשילוש הוא האב, האם (מרי) והבן (סורה 5:73-75, 116), והקוראן גם מלמד שהנוצרים מאמינים שאלוהים קיים יחסי מין עם מרים כדי יש בן (סוראס ב':116; 6:100-101; 10:68; 16:57; 19:35; 23:91; 37:149-151; 43:16-19). אם הקוראן הוא באמת מאלוהים, אז הוא אמור לפחות להיות מסוגל לדווח במדויק במה הנוצרים מאמינים.



ג'וזף סמית', מחבר ספר המורמון, ניסה לעשות כמה ניסים כמו נבואה (מבחן לנביא אמיתי בספר דברים י'ח:21-22) אך נכשל מספר פעמים. הוא חזה את בואו השני של ישו בהיסטוריה של הכנסייה (HC) 2:382. ג'וזף סמית' הטיף שביאת האדון תהיה בעוד 56 שנים (בערך 1891). הבא השני לא התרחש ב-1891, והכנסייה המורמונית אינה טוענת שכן. זה גם לא קרה מאז. הוא גם ניבא שכמה ערים ייחרבו בתורה ובריתות (D&C) 84:114-115. ניו יורק, אלבני ובוסטון היו אמורות להיהרס אם הן ידחו את הבשורה לפי סמית'. ג'וזף סמית' עצמו נסע לניו יורק, אלבני ובוסטון והטיף שם. הערים הללו לא קיבלו את הבשורה שלו, אך הן לא הושמדו. נבואת שקר מפורסמת נוספת של ג'וזף סמית הייתה 'סוף כל האומות' שלו ב-D&C 87 בנוגע למרד של דרום קרוליינה במלחמה בין המדינות. הדרום היה אמור לקרוא לבריטניה הגדולה לעזרה, וכתוצאה מכך תישפך מלחמה על כל העמים; עבדים יתקוממו; יושבי הארץ היו מתאבלים; רעב, מגפה, רעידת אדמה, רעמים, ברק, וקץ מלא של כל העמים יגרמו. הדרום אכן התקומם לבסוף ב-1861, אבל העבדים לא קמו, מלחמה לא נשפכה על כל העמים, לא היה רעב עולמי, מגפה, רעידת אדמה וכו', ולא היה כתוצאה מכך 'סוף כל העמים'.

את אוסף הכתבים שהפרוטסטנטים מכנים האפוקריפים (כתבים נסתרים), הקתולים מכנים את הספרים הדאוטו-קנוניים (הקאנון המאוחרים או השני). ספרים אלה נכתבו בין 300 לפנה'ס. ו-100 לספירה, התקופה הבין-צוותית בין כתבי ההשראה של נביאי אלוהים בברית הישנה לבין אלה של השליחים ובני דורם בברית החדשה. אלה התקבלו 'באופן בלתי תקף' לתנ'ך על ידי הכנסייה הקתולית בשנת 1546 במועצת טרנט. כעת האפוקריפים היו מכוסים תחת העדויות לתנ'ך אם הכתבים הללו היו בהשראתם באמת - אך נראה שהראיות מצביעות על כך שהם לא. בתנ'ך אנו מוצאים נביאי אלוהים שמסריהם מאושרים על ידי ניסים או נבואה שמתגשמות, והמסר שלהם מתקבל מיד על ידי העם (דברים ל'א:26; יוש כ'ד:26; שמואל א' י:25; דניאל ט': 2; קול' ד':16; פיטר ב' ג':15-16). מה שאנו מוצאים באפוקריפים הוא בדיוק ההפך - שום ספר אפוקריפי לא נכתב על ידי נביא. אף אחד מהספרים הללו לא נכלל בכתבי הקודש העבריים. אין אשרור של מחברי ספר אפוקריפי כלשהו. אף ספר אפוקריפי אינו מצוטט כסמכותי על ידי סופרים מקראיים מאוחרים יותר. אין נבואה שהתגשמה בשום ספר אפוקריפי. לבסוף, ישוע, שציטט מכל חלק בכתבי הברית הישנה, ​​מעולם לא ציטט פעם אחת מהאפוקריפים. גם איש מתלמידיו לא.

התנ'ך עד כה מעלה על כל מקור מתחרה על היותו התגלותו של אלוהים שאם זה לא דבר אלוהים, נראה שאי אפשר לבחור בין השאריות. אם התנ'ך אינו דבר אלוהים, אז לא נשארנו ללא קריטריונים ברורים לפיהם לדעת מה יכול להיות.



Top