כיצד אמונות על הבריאה משפיעות על שאר התיאולוגיה?

כשזה מגיע לתיאולוגיה, לאמונות על הבריאה יכולות להיות השפעה גדולה. לדוגמה, אם מישהו מאמין שאלוהים ברא את היקום יש מאין, זה עשוי להשפיע על השקפותיו על ישועה וגאולה. באופן דומה, אם מישהו מאמין שבני אדם נבראו בצלם אלוהים, הדבר עשוי להשפיע על השקפותיו על אתיקה ומוסר.

תשובה

הוויכוח על יצירה/אבולוציה משתולל כבר שנים. לרבים, זה נראה כמו שני יריבים שצועקים אחד על השני בלי שאף אחד באמת מקשיב. הוויטריול גדל עד לנקודה שבה כל צד פוסל באופן רפלקסיבי את השני - האבולוציונים פוסלים את הבריאתנים כמתעלמים לחלוטין מהמדע, והבריאתנים מאשימים את האבולוציונים בעיסוק בכל מיני קונספירציות מקיאווליאניות כדי להשתיק את הצד שלהם. אין בכך כדי לפסול את הטיעונים של כל אחד מהצדדים כהיפרבוליים, אלא פשוט להצביע על כך שמתקיים דיאלוג כנה מעט יקר במלחמה המילולית הזו.

בגלל הקושי לברר את האמת, נוצרים רבים מדחיקים את הוויכוח על הבריאה/אבולוציה למעמד של סוגיה משנית שאינה קשורה לאופן שבו האדם הופך צודק עם אלוהים באמצעות הבשורה של ישוע המשיח. לרוב, קו החשיבה הזה נכון. אנחנו יכולים להיות כל כך מרותקים לוויכוח הזה שאנחנו מאבדים את המיקוד שלנו מהנושא המרכזי: הפצת הבשורה. עם זאת, כמו בסוגיות משניות רבות אחרות, מה שמאמין לגבי הבריאה משחק תפקיד באופן שבו האדם רואה את התיאולוגיה בכלל ואת הבשורה בפרט. יותר לעניין, אֵיך ליצירת השקפות אחדות יש השפעה גדולה על שאר השקפותיהם התיאולוגיות.

לגבי תורת הבריאה, ישנן כמה דעות בתוך הנצרות:

1. יצירה מילולית 24x6 - אלוהים ברא את כל מה שיש בשישה ימים של 24 שעות.

2. תצוגת גיל יום - אירועי הבריאה התרחשו כפי שמתואר בבראשית 1, אך במקום שישה ימים של 24 שעות, ימי הבריאה מייצגים פרקי זמן בלתי מוגדרים וסופיים.

3. השקפת המסגרת – ימי בראשית א' מייצגים מסגרת תיאולוגית שבתוכה ניתן לספר את בריאת כל הדברים.

לאורך רוב ההיסטוריה של הכנסייה, עד 150 השנים האחרונות, נוף הבריאה 24x6 היה ההשקפה הרווחת ביותר בתוך הכנסייה. לא כל הנוצרים החזיקו בדעה זו, ולא כל מי שכן היה מחויב לה. עם זאת, אין ספק שזו הייתה הפרשנות השלטת של ספר בראשית במשך רוב ההיסטוריה הנוצרית. אנחנו לא רוצים להאמין במשהו פשוט בגלל שהוא מסורתי והיסטורי, כולל השקפת הבריאה 24x6; במקום זאת, אנו רוצים להאמין בדוקטרינה כי היא נתמכת על ידי הטקסט של כתבי הקודש.

במקרה הספציפי הזה, תיאולוגים שמרנים רבים מאמינים שלתפיסה של 24x6 יש גם את התמיכה האקסגטית החזקה ביותר מהטקסט. בראש ובראשונה, זו הנוף הטבעי שמקבלים מקריאת הטקסט. בנוסף, ישנן נקודות נוספות, כגון האופן שבו תבנית שבעת הימים שנקבעה בשבוע הבריאה היא התבנית של השבוע הקלנדרי שלנו (שמות כ':8–11).

מאז הופעת המדע המודרני, ההשקפה 24x6 של הבריאה נזנחה יותר ויותר על ידי הנוצרים. הסיבה העיקרית לדחייה זו היא העובדה שהשקפה 24x6 על הבריאה מחייבת גיל כדור הארץ צעיר של היקום (בכל מקום בין 6,000 ל-30,000 שנים), וההשקפה המדעית הרווחת היא שהיקום הוא בן מיליארדי שנים. תפיסת יום-היום (הנקראת לפעמים בריאתנות מתקדמת) היא ניסיון ליישב את סיפור הבריאה בבראשית עם השקפת כדור הארץ ישנה של עידן היקום.

שימו לב שהשקפת עידן היום עדיין טוענת שאלוהים ברא את כל הדברים והיא עדיין דוחה את האבולוציה האתאיסטית (הטבעית). אין לבלבל את ההשקפה של עידן היום עם אבולוציה תיאיסטית, הדעה שמקרו-אבולוציה היא נכונה, אך במקום להיות מונחה על ידי מקרה עיוור, היא הונחה על ידי יד אלוהים. חסידי עידן היום רואים את עצמם כמי שמיישרים את התיאור המקראי עם המדע. מתנגדיה רואים בהשקפה זו מדרון חלקלק לדחיית אמיתות דבר אלוהים.

מכיוון שהרבה נוצרים רואים את הוויכוח על הבריאה/אבולוציה כבעל חשיבות משנית, בדרך כלל יש מעט או שום דאגה לגבי ההשלכות התיאולוגיות של האופן שבו מפרש את השקפת המקרא על הבריאה. אולם למען האמת, מה שמאמין לגבי הבריאה הוא קריטי מכיוון שהוא נוגע לנושא חוסר הטעויות, האמינות והסמכות של הכתובים. החשיבות העיקרית היא למה אדם בוחר בהשקפה מסוימת, לאור דבר אלוהים. האמונה שהתנ'ך מעורר השראה ובלתי שגיאה אך אינו מילולי בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית היא דבר אחד. להאמין שהתנ'ך פשוט שגוי או שלא ניתן לסמוך עליו היא אחרת. במילים אחרות, סוגיית המפתח כשמדובר בהשקפה של האדם על הבריאה היא כיצד ההשקפה הזו מתייחסת לסמכותו ומהימנותו של התנ'ך.

אם אי אפשר לסמוך על התנ'ך בשני הפרקים הראשונים, מה הופך אותו לאמין לאורך שאר הספר? בדרך כלל, מבקרי התנ'ך ממקדים את התקפותיהם באחד עשר הפרקים הראשונים של ספר בראשית, בפרט בספר הבריאה. השאלה היא מדוע הם מכוונים לחלק זה של הכתובים? אחד עשר הפרקים הראשונים של ספר בראשית הכינו את הבמה להמשך הסיפור המקראי. אינך יכול להבין את הנרטיב המתגלגל של כתבי הקודש ללא בראשית 1-11. יש כל כך הרבה חומר יסוד בפרקים האלה עבור שאר התנ'ך - למשל, בריאה, נפילה, חטא, וודאות השיפוט, נחיצותו של מושיע והכנסת הבשורה. התעלמות מדוקטרינות היסוד הללו תהפוך את שאר התנ'ך כבלתי מובן ובלתי רלוונטי.

אולם מבקרי התנ'ך רוצים להתייחס לפרקים הפותחים הללו של ספר בראשית כאל מיתוס עברי קדום ולא כאל היסטוריה קדמונית. האמת היא שבהשוואה לסיפורי הבריאה של תרבויות אחרות, סיפור בראשית - אפילו בפרשנות המילולית ביותר שלו - דומה יותר להיסטוריה מאשר למיתוס. ברוב הספרות העתיקה, הבריאה נתפסת כמאבק בין האלים. רוב מיתוסי הבריאה מציגים את התרבות הנדונה כמרכז היקום הדתי. סיפור בראשית, בעודו חולק קווי דמיון רבים עם סיפורי בריאה אחרים, שונה בכך שהוא מציג את אלוהים כריבון הבלעדי על הבריאה (לא אחד מני אלים רבים) ואת האנושות כפסגת בריאתו, המשמשת כמנהליו על הבריאה.

מה שבטוח, ישנן שאלות ללא מענה עם חשבון בראשית, כמו תאריך הבריאה המדויק. גם אין פרטים רבים על האמצעים או השיטות הספציפיות שאלוהים יכול היה להשתמש בו. זו, כמובן, הסיבה לכך שיש ויכוחים על חשבונות הבריאה השונים התואמים את המקרא. מטרת סיפור בראשית היא לא לתת תיאור היסטורי שלם שיעבור גיוס עם היסטוריונים של ימינו. סיפור בראשית היה פרה-היסטוריה של העם היהודי בעת שהתכונן להיכנס לארץ המובטחת; הם היו צריכים לדעת מי הם ומאיפה הם באו.

דבר נוסף שיש לציין הוא שחלק ניכר מהתיאולוגיה הנוצרית מבוסס על הדיוק ההיסטורי של סיפור בראשית. המושג נישואין יוצא ממש מתוך חשבון הבריאה (בראשית ב':24) וישוע מתייחס אליו בכל שלוש הבשורות הסינופטיות. אדוננו עצמו מכיר בכך שהאדם נברא זכר ונקבה מראשית הבריאה (מתי יט:4). הצהרות אלו, כדי להיות מובנות, מסתמכות על הדיוק ההיסטורי של סיפור הבריאה בראשית. והכי חשוב, תורת הישועה תלויה בקיומו של אדם מילולי בשם אדם. פעמיים באיגרות פאוליניות (רומים ה' ו-1 לקורינתים 15), פאולוס קושר את הגאולה שלנו במשיח עם ההזדהות שלנו באדם. ב-1 לקורינתיים ט'ו:21–22, אנו קוראים, כי מכיוון שהמוות בא דרך אדם, תחיית המתים באה גם דרך אדם. כי כמו שבאדם כולם מתים, כך במשיח כולם יתקיימו. המין האנושי כולו נמצא במצב נפל מתוקף היותו באדם דרך לידה טבעית. באופן דומה, אלה שאלוהים בחר לישועה ניצלים בזכות היותם במשיח דרך לידה רוחנית. ההבחנה באדם/במשיח היא חיונית להבנה נכונה של הסוטריולוגיה הנוצרית, וההבחנה הזו אינה הגיונית אם לא היה אדם מילולי שממנו כל האנושות ירדה.

פאולוס טוען ברוח דומה ברומים ה':12–21. אבל מה שמייחד את הקטע הזה הוא שהוא אומר במפורש, לפיכך, כשם שהחטא נכנס לעולם על ידי אדם אחד, והמוות על ידי החטא, ובדרך זו הגיע המוות לכל בני האדם, כי כולם חטאו (אל הרומים ה, יב). פסוק זה הוא נקודת החוב בטיעון לקלקלות מוחלטת (הקרש הראשון במצע הקלוויניסטי), וכמו הקטע ב-1 בקורינתים, זה תלוי באדם מילולי כדי שיהיה לו כל סוג של הגיון. ללא אדם מילולי, אין חטא מילולי ואין צורך במושיע תרתי משמע.

למרות איזו עמדה נוקטים ביחס לתורת הבריאה, לפחות נקודה אחת ברורה ואינה פתוחה לוויכוח בתוך הנצרות: אלוהים ברא את השמים ואת הארץ (בראשית א:1). בעוד שאנו ב-Got Questions מאמינים שלתפיסה של 24x6 יש את הטיעון המקראי החזק ביותר, ישנן השקפות אחרות המציעות פרשנויות תקפות בתחום האורתודוקסיה הנוצרית.

עלינו להדגיש שהתנ'ך אינו מלמד (בין אם במפורש או במשתמע) השקפה אתאיסטית או דרוויניסטית על מוצאנו. לכן, להצהיר שדיון הבריאה/אבולוציה אינו חשוב, פירושו השקפה נמוכה של כתבי הקודש. זה עושה עניין, במיוחד בגלל אֵיך אנחנו ניגשים לתנ'ך ביחס למקורות מדבר על איך אנחנו ניגש אליו בכל מקום אחר. אם איננו יכולים לסמוך על התנ'ך כאשר הוא מדבר על עניין הבריאה, מדוע עלינו לסמוך עליו שידבר על הישועה? באופן הגיוני, מה שאנו מאמינים לגבי הבריאה חשוב לשאר התיאולוגיה שלנו.