כיצד עלינו לחיות את חיינו לאור חזרתו של המשיח?

כיצד הנוצרים אמורים לחיות לאור חזרתו של ישו? זו שאלה שנידונה לאורך ההיסטוריה, ואין תשובה קלה. עם זאת, יש כמה דברים שאנחנו יכולים לקחת בחשבון. בראש ובראשונה, חזרתו של המשיח צריכה להיות מניע עבורנו לחיות חיים נעימים לאלוהים. עלינו לרצות להימצא עושים מעשים טובים כאשר המשיח יחזור, ולא להתבייש בחטאנו. בנוסף, עלינו לצפות לשובו של ישו בהתלהבות ובציפייה, לא בפחד. לבסוף, עלינו לחיות את חיינו בצורה כזו שאנו מוכנים לשובו של המשיח בכל רגע. משמעות הדבר היא להיות מוכן רוחנית, נפשית ורגשית לקראת חזרתו. זה גם אומר להיות ערוכים מבחינה לוגיסטית, כמו לסדר את העניינים שלנו ואת הבתים שלנו במצב של מוכנות. כאשר המשיח ישוב, הוא יביא איתו את הדין. אבל למי שחיו את חייהם בהתאם לדבריו, אין מה לחשוש. במקום זאת, יש רק התרגשות ושמחה מהמחשבה סוף סוף להתאחד עם המושיע שלנו.

תשובה

אנו מאמינים ששובו של ישוע המשיח קרובה, כלומר חזרתו יכולה להתרחש בכל רגע. אנו, יחד עם השליח פאולוס, מחפשים את התקווה המבורכת - הופעתו המפוארת של אלוהים ומושיענו הגדול, ישוע המשיח (טיטוס ב':13). בידיעה שה' יכול לחזור היום, חלקם מתפתים להפסיק את מה שהם עושים ופשוט לחכות לו.

עם זאת, יש הבדל גדול בין הידיעה שישוע יכול לחזור היום לבין הידיעה שהוא ישוב היום. ישוע אמר, איש אינו יודע על אותו יום או שעה (מתי כ'ד:36). זמן בואו הוא משהו שאלוהים לא גילה לאיש, ולכן, עד שהוא קורא לנו אליו, עלינו להמשיך לשרת אותו. במשל ישוע על עשרת הכשרונות, המלך העוזב מורה למשרתיו לכבוש עד שאבוא (לוקס י'ט:13).

שובו של המשיח תמיד מוצג בכתובים כמוטיבציה גדולה לפעולה, לא כסיבה לחדול מפעולה. ב-1 לקורינתיים 15:58, פאולוס מסכם את תורתו על ההתלהבות באומרו, תמיד תתמסרו במלואם לעבודת האדון. ב-1 לתסלוניקים ה':6, פאולוס מסיים שיעור על ביאת המשיח במילים אלה: אז אל לנו להיות כמו אחרים, שישנים, אלא הבה נהיה עירניים ונשלטים בעצמנו. לסגת ולהחזיק את המבצר מעולם לא הייתה כוונתו של ישוע עבורנו. במקום זאת, אנחנו עובדים כל עוד אנחנו יכולים. הלילה בא, כאשר איש אינו יכול לעבוד (יוחנן ט:4).

השליחים חיו ושרתו עם הרעיון שישוע יוכל לחזור במהלך חייהם; מה אם הם היו מפסיקים את עמלם ורק מחכים? הם היו לא מצייתים לציווי של ישו ללכת לכל העולם ולהטיף את הבשורה לכל הבריאה (מרקוס טז:15), והבשורה לא הייתה מופצת. השליחים הבינו שחזרתו הקרובה של ישוע פירושה שהם חייבים להתעסק בעבודת אלוהים. הם חיו את החיים במלואם, כאילו כל יום היה האחרון שלהם. גם אנחנו צריכים לראות בכל יום מתנה ולהשתמש בו כדי לפאר את אלוהים.