האם התנ'ך מלמד את פרישות הכוהנים?

האם התנ'ך מלמד את פרישות הכוהנים? תשובה



זו שאלה מעניינת לענות עליה, שכן התנ'ך אפילו לא מלמד שצריך להיות כוהנים בברית החדשה שהקים ישו. אנא קרא את המאמרים שלנו על הכהונה של המאמינים והודאה בחטא לכומר למידע נוסף. התנ'ך מתייחס לפרישות של מנהיגי הכנסייה, אך לא לפרישות של כמרים.



בהתייחס לפרישות של מנהיגי הכנסייה, ב-1 לקורינתים פרק 7, השליח פאולוס מלמד, אדם לא נשוי מודאג לענייני האדון - כיצד הוא יכול לרצות את האדון. אבל גבר נשוי מודאג לענייני העולם הזה - איך הוא יכול לרצות את אשתו - והאינטרסים שלו חלוקים (הראשונה לקורינתים ז':32-34). במקרים מסוימים, לפרישות יש השפעה חיובית על המשרד. אם מנהיג כנסייה פנוי מאחריות זוגית ומשפחתית, הוא יכול להתמקד טוב יותר בשירות לאחרים. ישוע מזכיר כמה הופכים לסריסים למלכות אלוהים (מתי י'ט:12). פרישות בהחלט מותרת למנהיגי הכנסייה, ובמידה מסוימת מעודדים אותה. עם זאת, הכתובים בשום מקום לא דורשים פרישות עבור אלה המשרתים בתפקידים של הנהגת כנסייה.





ב-1 טימותיאוס 3:1-13 ובטיטוס 1:6-9, נראה שהשליח פאולוס מניח שזקנים, בישופים, משגיחים ודיאקונים יהיו נשואים. שימו לב לביטויים בעל של אישה אחת (טימותיאוס א' ג':2, 12; טיטוס א':6), עליו לנהל את משפחתו היטב (טימותיוס א' ג':4,12), וילדיו מצייתים לו בכבוד ראוי (א'). טימותיאוס ג':4; טיטוס א':6). בנושא קשור, אנא קרא את המאמר שלנו בשאלה האם פירוש הכתובים הללו הוא שמנהיג כנסייה חייב להיות נשוי ולהביא ילדים לעולם. בעוד שכתבי הקודש הללו אינם דרישה ממנהיגי הכנסייה להינשא, הם בהחלט מציגים קצבה למנהיגי הכנסייה להינשא. לכן זה אנטי-מקראי עבור כל כנסייה לדרוש פרישות של מנהיגיה.



מדוע, אם כן, הכנסייה הרומית-קתולית (ועוד כמה עדות נוצריות) דורשות פרישות של כמרים/מנהיגי כנסיות? לפרישות של כמרים יש היסטוריה מעניינת. הצהרות הכנסייה הרשמיות הראשונות המחייבות פרישות הופיעו במועצות אלווירה (306 לספירה) וקרתגו (390 לספירה), אם כי פרישות פקידותית, במידה פחותה, בהחלט קדמה למועצות אלו. עם זאת, בסופו של דבר, פרישות הפכה לדרישה הרשמית של הכנסייה הקתולית בשל הנוהג של נפוטיזם. מנהיגי הכנסייה נתנו לילדיהם תפקידים בכנסייה, למרות היעדר כל כישורים או הכשרה. יתרה מכך, מנהיגי הכנסייה נתנו רכוש לכנסייה לצאצאיהם. כתוצאה מכך, הכנסייה הרומית-קתולית חייבה פרישות כדי למנוע מהכוהנים שלה להיות קשרים משפחתיים שהפכו את הנפוטיזם לאטרקטיבי.



שוב, התנ'ך מעודד, אך אינו דורש פרישות של כמרים/מנהיגי כנסייה. למעשה, פול מכיר בכך שרוב מנהיגי הכנסייה יהיו נשואים. הדרישה הרומית-קתולית לפרישות היא דוגמה עצובה לכך שהכנסייה לוקחת משהו שהתנ'ך מעודד והופכת אותו לדרישה על מנת להגן על האינטרסים שלה. עצוב יותר הוא הנזק שנגרם כתוצאה מהדרישה האנטי-מקראית של הכנסייה הקתולית. גברים שאלוהים לא העניק להם במתנה או לא קרא לפרישות (לקורינתיים א' ז':7) נדרשים להיות פרישות, והתוצאה היא כישלונות אדירים בתחומי ניאוף, זנות והתעללות מינית בילדים.





Top