האם יש לנו שניים או שלושה חלקים; גוף ונשמה/רוח, או גוף, נשמה ורוח?

תשובה



בראשית 1:26–27 מציין שאלוהים ברא את האנושות נבדל מכל שאר היצורים. הכתוב מלמד בבירור שהאדם נועד לחוות מערכת יחסים אינטימית עם אלוהים, ולפיכך, הוא ברא אותנו כאחדות של היבטים חומריים (פיזיים) ובלתי חומריים (רוחניים) כאחד (קהלת יב:7, מתי י':28, א' לקורינתים ה'. :5, ב' לקורינתים ד':16; ז':1, ג'יימס ב':26). המרכיב החומרי של בני האדם הוא ללא ספק זה שהוא מוחשי וזמני: הגוף הפיזי. ההיבטים הבלתי חומריים הם בלתי מוחשיים: נשמה, רוח, שכל, רצון, מצפון, שכל, רגשות וכו'. אלה קיימים ללא סוף מעבר לתוחלת החיים של הגוף הפיזי.



לכל בני האדם יש מאפיינים חומריים (פיזיים) וגם לא חומריים (רוחניים). לכל אדם יש גוף פיזי. עם זאת, התכונות הבלתי מוחשיות והלא-פיזיות של האנושות מתווכחות לעתים קרובות. מה אומר הכתוב על אלה? בראשית ב':7 נאמר שהאדם נברא כנפש חיה (KJV). במדבר 16:22 שמות את אלוהים בתור אלוהי הרוחות של כל בשר (ESV). משלי ד' 23 אומר לנו, מעל לכל השאר, שמרו על לבכם, כי כל מה שאתם עושים נובע ממנו, מה שמצביע על כך שהלב (לא שריר הלב) הוא מרכזי ברצון וברגשות של האדם. במעשי השליחים 23:1 פאולוס מתייחס למצפון כאל אותו חלק בנפש שמרשיע אותנו בטוב וברע. הרומים 12:2 מדבר על הכוח הטרנספורמטיבי של תודעה מחודשת. פסוקים אלו, ועוד רבים אחרים, מתייחסים להיבטים השונים של המרכיבים הרוחניים של האנושות. אנחנו שילוב מאוחד של תכונות חומריות ולא חומריות כאחד.





איכשהו, הנשמה, הרוח, הרגשות, המצפון, הרצון והתודעה קשורים וקשורים זה בזה. אולי הנשמה-רוח מורכבת משילוב של כל שאר ההיבטים האנושיים הבלתי-חומריים. עם זאת בחשבון, האם האנושות היא דיכוטומית (חתוכה לשניים) או טריכוטומית (חתוכה לשלושה)? במילים אחרות, האם יש לנו שני חלקים (גוף ונשמה-רוח), או שיש לנו שלושה חלקים (גוף, נשמה ורוח)? אי אפשר להיות דוגמטי. תיאולוגים חלוקים בסוגיה זו במשך מאות שנים, ומעולם לא הייתה הכרזה אורתודוקסית נחרצת על כך שהיא נכונה.



אלו המאמינים שהכתובים מלמדים שהאדם הוא דיכוטומיה רואים בבני אדם מורכבים משני חלקים: גוף ורוח. ישנן שתי השקפות כלליות על דיכוטומיה זו. ההשקפה הראשונה היא שהאדם הוא גוף ורוח מאוחדים שמרכיבים יחד נפש חיה. נשמה אנושית היא הרוח והגוף המאוחדים כאישיות אחת. תפיסה זו נתמכת על ידי בראשית ב, ז; במדבר ט:יג; תהילים טז, י; 97:10 ויונה 4:8. השקפה זו מדגישה כי המילה העברית nephesh בפסוקים אלה מתייחס לנשמה משולבת (מאוחדת), יצור חי, חיים או עצמי - כלומר, אדם מאוחד (נשמה) המורכב מגוף ורוח. יצוין שכאשר התנ'ך מדבר על ה רוח (נשימה, רוח או רוח) בהיותו מופרד מהגוף, האדם מתפורר (שבור) - מת (ראה קהלת יב:7; תהילים 104:29; 146:4).



ההשקפה הדיכוטומית השנייה היא שהרוח והנשמה הם אותו דבר עם שני שמות שונים. השקפה זו מדגישה את העובדה שהמילים רוּחַ ו נֶפֶשׁ משמשים לעתים קרובות לסירוגין (לוקס א':46–47; ישעיהו כ'ו:9; מתי ו':25; י'ו:28, א' לקורינתים ה':3, 5) ויש להבין אותם כמילים נרדפות המתייחסות לאותה מציאות רוחנית בתוך כל אדם. לכן, העמדה הדיכוטומית גורסת שהאדם מורכב משני חלקים. האדם הוא או גוף ורוח, שעושים נשמה, או גוף ונפש-רוח.



אלו המאמינים שהכתובים מלמדים שהאדם הוא טריכוטומיה רואים באדם שלושה חלקים נפרדים: גוף, נשמה ורוח. הם מדגישים את 1 תסלוניקים ה':23 ואת העברים 4:12, שנראה שהם מבדילים בין רוּחַ ו נֶפֶשׁ . הדיכוטומיסט טוען שאם 1 תסלוניקים ה':23 מלמד טריכוטומיה, אז לפי אותו הרמנויטיקה, האם מרקוס 12:30 מלמד טטרכוטומיה?

האם חשוב להחליט באופן סופי בין דיכוטומיה לטריכוטומיה? אולי לא; עם זאת, מילה של זהירות ראויה. חלקם המחזיקים בדעה הטריכוטומית לימדו בטעות שאלוהים יכול לעקוף את הנשמה/אינטלקט שלנו ולתקשר ישירות עם הרוח שלנו; הוראה כזו מובילה למיסטיקה לא רציונלית. כנסיות אחרות השתמשו בעמדה הטריכוטומית כדי ללמד את האפשרות של נוצרים מחזיקים בשדים. מכיוון שהם רואים את הנשמה והרוח כשני היבטים בלתי חומריים נפרדים בתוך הנוצרי, הם מניחים שהאחד יכול להיות ברוח הקודש והשני יכול להיות מוחזק על ידי כוחות דמוניים. הוראה זו בעייתית בכך שאין התייחסות תנ'כית לכך שמי ששוכן ברוח הקודש יכול להיות בו זמנית אחוזת שדים.

לא משנה אם נוצרי מאמין שדיכוטומיה או טריכוטומיה מייצגת בצורה הטובה ביותר הבנה מדויקת של כתבי הקודש, כולנו יכולים לשבח את אלוהים ביחד עם מחבר התהילים: אני משבח אותך כי נוצרתי בצורה מפחידה ומופלאה; נפלאות מעשיך, אני יודע זאת היטב (תהלים 139:14).