האם אתאיסטים אינטליגנטים יותר ממאמינים?

תשובה

מה שמשתמע בשאלה זו הוא שאתאיסטים רבים טוענים בפומבי שהם האינטליגנציה של החברה - ו שהם אינטליגנטים מדי לכל סוג של אמונה בדת. נכון שאתאיסטים רבים הם אינטליגנטיים ביותר, ורבים הם בעלי השכלה גבוהה (אינטליגנציה והישגים חינוכיים אינם שם נרדף). אבל האם אתאיסטים צודקים בטענה שהם חכמים יותר מאלה שמאמינים באלוהים?

האתאיסט ריצ'רד דוקינס אינטליגנטי יותר ממאמינים רבים בתחומים מסוימים, במיוחד בביולוגיה. הוא השיג רמה חינוכית גבוהה יותר מרבים גם כן. האם זה אומר שהוא מוסמך יותר לדעת אם אלוהים באמת קיים? ברור שלא. הבעיה שיש לאתאיסטים היא לא רמת האינטליגנציה שלהם; זה המאבק שלהם בחטא. הם החליפו את הידע של אלוהים עבור הכרת העולם הזה.

ספר משלי הוא ספר שלם על איך להיות חכם. שלמה מתחיל את פרק הפתיחה של ספר זה בזיהוי הצעד הראשון להיות אדם חכם: יראת ה' היא ראשית הדעת (משלי א, ז). שלמה אומר בבירור שכדי שאדם ירכוש ידע באמת, עליו להכיר תחילה בצורך שלו ולרכוש יראת כבוד לאל האמיתי האחד. אם אדם רוצה לקבל חוכמה, עליו להיות קודם כל במערכת יחסים נכונה עם אלוהים. האתאיסט מתחיל במקום הלא נכון ופונה לכיוון הלא נכון.

שלמה מסיים את משלי א' ז' כך: אבל שוטים בזים לחכמה ולהוראה. אז אדם חכם ירא אלוהים (יש לו כבוד למי שהוא אלוהים ונכנע ברצון לסמכותו). אולם, שוטה בז לחכמה. אדם טיפש אינו מכיר בסמכותו של אלוהים על חייו; לכן, הוא מסתגר כדי להשיג חוכמה באמת.

אתאיסט יכול להיות אינטליגנטי מאוד ומאוד בור בו זמנית. הוא יכול להיות בעל מספר תארים אקדמיים ובכל זאת להיות, לפי הגדרת התנ'ך, טיפש. חינוך אינו מדד לאינטליגנציה, ואינטליגנציה אינה מדד למצב רוחני. אדם בעל השכל הצנוע ביותר, שבכל זאת מאמין בהבטחותיו של אלוהים הוא חכם במה שחשוב ביותר. מצוותיך תמיד איתי ומחכמות אותי מאויבי (תהלים י'ט:98). יש הבדל גדול בין להיות אינטליגנטי מספיק כדי להצליח באקדמיה לבין להיות חכם לישועה (ב' טימותיאוס ג':15). טיפשותו של אלוהים חכמה יותר מחוכמת האדם (הראשונה לקורינתיים א':25).

האינטליגנציה של העולם הזה היא זמנית ויכולה להגיע רק כל כך רחוק. אבל החוכמה שמגיעה מאלוהים היא נצחית וגבוהה מהאינטליגנציה של העולם (ראה ג'יימס ג':13–18). האתאיסט, שאין לו רוח אלוהים, אינו יכול להבחין באמת רוחנית ויכול לראות באופן טבעי את אלה שחיים באמונה כטיפשים, לא הגיוניים או פחות אינטליגנטיים: האדם ללא הרוח אינו מקבל את הדברים שמקורם ברוח של אלוהים אך רואה בהם טיפשות, ואינו יכול להבין אותם כי הם מובחנים רק באמצעות הרוח (הראשונה לקורינתים ב':14).

הבעיה היא לא שהאתאיסט לא רואה מספיק ראיות לאלוהים. הבעיה היא שהחטא כה כהה את לבו ומוחו שהוא מסרב לקבל את הראיות של אלוהים ממש מולו. התנ'ך מלמד שחטא אינו רק פעולות הנוגדות את רצון האל אלא הוא המצב הטבעי של כל אדם עקב קללת אדם (בראשית ג'). אנחנו באים לעולם הזה כחוטאים. אחת ההשפעות של החטא היא עיוורון רוחני.

אתאיסטים יכולים להיות אינטליגנטים לפי אמות המידה של העולם, והם עשויים להכריז על האינטליגנציה שלהם למרחקים, אבל הם למעשה טיפשים כי הם מפספסים את עובדת החיים החשובה ביותר: הם נוצרו על ידי אלוהים ריבוני שתובע את חייהם. פאולוס אומר שהבעיה עם האנושות החוטאת היא לא שאלוהים לא גילה את עצמו בצורה ברורה מספיק, אלא שבני אדם מדכאים את האמת: למרות שהם הכירו את אלוהים, הם לא האירו אותו כאלוהים ולא הודו לו, אבל המחשבה שלהם הפכה לחסרת תועלת וטיפשות שלהם. הלבבות היו חשוכים. למרות שהם טענו שהם חכמים, הם הפכו לשוטים (רומים א':21–22).

אתאיסטים הטוענים שהם אינטליגנטים יותר מהמאמינים במשיח, למעשה אומרים שהם לא רוצה להאמין באלוהים. אנשים חוטאים אוהבים את החטא שלהם. האור הגיע לעולם, אבל אנשים אהבו את החושך במקום את האור כי מעשיהם היו רעים (יוחנן ג':19).

הנצרות היא אמונה סבירה, כזו שמבוססת על עובדות היסטוריות ושפע של עדויות. הנוצרים אינם חוששים שאמונתם תינתח ותבקרה וחקירה נגדית על ידי מחפשי האמת הכנים; למעשה, הם מברכים על חקירה כזו. אתאיסטים יכולים לקדם את הטענה המתנשאת שהם לבדם בעלי אינטליגנציה, אבל ישנם מתנצלים נוצריים רבים, בעלי תעודות המתחרות בכל אתאיסט, שמוכנים למדי להתנגד לטענות האתאיזם ולעסוק בוויכוח בונה על טענות האמת של התנ'ך.